סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 11 שנים. 20 ביולי 2013 בשעה 13:18

                

שלישי - 13 נובמבר 2012 etat de grace פורסם לפני דקה ב - 13 בנובמבר, 2012 בשעה 00:10

יש לי צורך לבטא את הכל וקושי למצוא את המילים  לכן ההשראה היא כמו ציפור עפה עם מעוף רחב  או שנופל לפעמים על פני האדמה  מובל במשקל האידאה.. או חרק מינימלי 

אני רצה למרחקים ארוכים כבר זמן רב אפשר לומר אפילו מלידתי  איני יודעת כבר יותר אם זה כי אני צמעה לאהבה או צמאה לעולם ועומקיו... מה חשוב ממש בחיים האלה...אהבה אין ספק...בכל צורותיה  אהבה לאחרים בסופו של דבר...עד נשמתינו האחרונה...

אני רוצה לבטא את כל צורתיה בכל פנימיה אף שהיא עד היום הפגיעה אף בדבר זניח כל כך 

אקח את כל מה שלילה יכולה להעניק מתור חוזק לא יותר חולשה 

אתמול, מאה עשרים קילומטר של דרך בגונגל  ארבע גברים  שליוו אותי ונידבו לי את הדרך באפריקה מחוץ לעיר הבירה

את צחוקיהם. את חיוותם   כדי ללות אותי בטיול הזה הראשן מחוץ לגבולות של העיר... אפריקה האמיתית נתגלתה לי  הנדירה הבתולית עדיין, הלא נגועה עם אנשיה הגרים בלא כלום כמעט אבל שחיוך על פניהם  פשטות תמידית, נאיביות אין סופית לא רואים את הרועה בגלל זה דפקו אותם כל כך בקלות  בכל זאת, אין חנופה, יש שקט המתנה וסבלנות לרכבת הבאה

באפריקה, הטבע עדיין ניצחית על האדם...

הזמן הפסיק מלכת  ונשאר בערך האחרון, הצרפתי שעזב ולא השאיר את המפתח לקח אותו איתו  בלי יותר מידי נזק  אף עד היום, אין שינאה ללבן  אני אישה יפה שרוצים אותה בסתר אבל לא בגסות...עדיין הכמיהה למה שהלבן חשב שהוא , אדם גבוה יותר, חכם יותר  עד היום השאריות נשארו....  אחד לקח לי את התיק במורד הגבעה החדה. התנשפתי עמוקות ורגליי שכאבו מידי  

כולנו ראבים לדעת והולכים לדרכי המדינה הזו שכלום אין לה מלבד הראשניות הפשוטה שלה  אנו פה אורכים, אנחנו מלמדים אך אנו חשים שכולנו, בסביבה הצמחיה הירוקה העווה  משאירים כאן זמן ושהות פסיק זניח במהות של אחרים שרואים בנו אורכים,  למרות הכל , באורכים ראוים  ויתנו לנו ללכת, בסוף רגשותינו הנחוצים, לעזוב, בלי דמעה אחת...בשביל מה ...כמו רכבת שבאה ועוזבת בתחנה שנשארת                            


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י