זה לא מה שאתם חושבים...אם בכלל תרצו לדעת...זה פשוט משחק מילים קצת...וזה מה שאני אוהבת כאשר אני כותבת...או מנסה בכל אופן...
הדבר היציב ביותר שהיה שבחיי הריגשי....ובכלל...חוץ מעבודה שערך כמה עשורים בתחום ספציפי, היה העובדה שעברתי תמיד את ה"מורים" שלי...
תחילה, יש רצון להשיג, ללמוד, לכבוש כי אני חשה שאני לא מספיקה, לא טובה מספיק והוא יותר חכם...יותר הכל ....
היחס הוא משפיל בדרך כלל ...בדרך כלל אין אהבה כלפיי וממנו....
הטסרית ידוע מראש...בנעוריי, רדפתי אחרי הרבה עכברים כאלה כאשר אתה מגלה שאין אפילו אריה מאחויהם...וההיפוף בכוונה...את רץ אחרי כלום...ואתה מוצא כלום...
יתר על כן, אתה לא מוצא כלום כי הכלום הוא בך...שום דבר לא ניבנה עדיין...וגם לא באחר....
למצוא אדם שסובסטנץ ממש זה נדיר...ואני לא צריכה כבר, אני מורה לעצמי
אזי הזמן עובר והגבר הופך להיות כמו מצרך שאתה צורך או הר שאתה עובר כדי לכבוש הפסגה היותר גבוהה שבאה בדרך
בתשובה למשהו שהיתה לי תכתובת קצרה איתו כאן בכלוב, אין צורך בכל לגיטימציה לבחירות שלי...אין לי צורך יותר לשנות אותן כי אני בהמתנה לשינוי שתמלא אותי...
פשוט, יש לפעמים מפגשים בחיים שקולעים בול במחשבה וזה משלים את זו....זה מזיז את זאו...והדבר גורם להרמוניה יפה שבינהם...אין צורך בשכנועה, אין צורך בפיקוח או בכוחניות..יש מגיה ...פשוט וקל
מה רציתי לומר למעשה ?