אתמול בלילה, התאכזבתי סוםית מאחותי.
יש לי את הרושם שכל המשפחה שלי חושבת שאני פשוט דפוקה
אולי כאשר כולם חושבים כך, הם צודקים באיזה שהוא מקום ..ואנני רואה מה לא בסדר במה שאני עושה
אבל אולי גם יש לי עסק עם אנשים שהם לא ממש בצד שלי...ולא ממש נדיבים בלשון המטה
הבוקר התעוררתי שוב עם התקף אולקוס..
רבתי עם הבן זוג שלי...כאשר אני כועסת ...וזה כבר שנה שלמה כך נדמה לי...הכעס שלי יוצאת כמו סערה עצומה ולא כדי להיות המוסא של הדבר הזה ...
בצדק הוא קיבל את המנה שלו ...זהו האיתרון של האנשים בוגרים ....הם צודקים רוב הזמן אבל יש קיר מולם...הגיל עושה את זה
ביחס למשפחה שלי, אני רואה את הדבר הזה קורה ללא דרך חזרה כל שהיא וזה נורא ...
כאב ראש עצום גם
טוב שלידי יש אדם, בן זוגי שסופג את הכעס הזה ויודע לאהוב אותי...על זה אני מעריצה אותו...
the epology of kindness and calm
על זה מדובר כאשר עושים פשרות בחיים...בעת שצרה, נמצא ליד אדם אוהב ותומך
מסקנות פשוטות לצרות נפוצות.
המקרה האחרון מורגש כמו הפצצה גרעינית...
על תכתבו לי על חמלה בבקשה