אחרי עשור כמעט של התכבויות...או משהו שנרגש כנצח, הוא כותב לי "אני רוצה אותך" ואני עונה לו " גמני רוצה אותך"
והינה זה בא
הוא חי בארץ עובד כמו מטורף כדי להיות משהו..אנני כמעט ויודעת דבר עליו אלא השם הפרטי שלו...שהוא בדיוק זה של חבר שהתעלל בי..אירונית החיים..הוא בדיוק נתן לי בפעמיים שנפגשנו עונג רב....האמת היא, שאני מתאהבת תמיד באלה שיודעים לדפוק אותי...אני כל כך חושנית, כל כך אוהבת את זה שמי שיודע להשתמש בי, סיבה מספיק טובה שארוץ אחריו כמו רעב רודף את העולם...
יש כמה יוצאי מן הכלל אבל האופן כללי, אלה שהיו יודעים, הייתי השרמוטה שלהם...אבל הינה זה השתנה...אני עברתי אלפי קילומטרים פיזית ורוחנית. כל יום שאני קמה אני קמה מחדש...ממש כמו לפרמט מחשב מחדש
לפני שבוע, הינו עוד פעם מחליפים תמונות. שעות הינו עברים יחד כך...כאשר הוא היה בעיקר שואל אותי על טעמיי ואיך לענג אותי...משהו מאוד לא אנוכי...הרגשתי את הקרבה ואת החיבה הרבה...אבל דבר אחד מלבד השם הפרטי שלו לא יודעתי...
עד כדי כך שהגעתי למסקנה שהוא פשוט נשוי כי עם הליבידו שלו, גדול שכזה, כמו נמל טעופה בן גוריון, אני לא יודעת איך הוא מחזיק מעמד...למעשי, המעמד החברתי כל כך חשוב לו. הוא בא ממשפחה שלא הכל קל שמה...אני מניחה...עד כמה שהוא אמר לי...אולי היה יותר טוב לו אם הוא היה נשוי כי כל כך נכון הינו אחד לשני...אם זה היה קיים בכלל...
הוא השולט היחיד שהסכמתי לו לשליטה מעבר לים...הוא הביא אותי לזה יפה...
זה קרה לפני כמה ימים...התכבתות ספונטנית כל כך יפה בתור הלילה...
שחר עלה לרגע בשמיי...היה לי אור לרגע...היה לי שמח...היה לנו נכון
אבח הינה זה קרה..ביקשתי ממנו קצת יותר. והוא סירב...ביקשתי להיות קצת יותר מגוף ומיניות נכונה בינינו...הוא סירב...שתקתי לרגע ועשיתי זאת...חסמתי אותו לאולם.
העיקר נכתב כאן