אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 10 שנים. 4 בפברואר 2014 בשעה 0:09

לחיות בין האריות ולדעת שאתה יכול  כל רגע לקבל ביס קטלני מאחד מהם...

או להיות בין האיילות...קלות ויפות כפרחים באוויר אבל נסחפות לשמה או לשמה לפי ההחלטה של הרוח

לפלס את הדרך שלך בידיעה שאתה חופר תמיד בגונגל אכזרית ולא לקבל לא אף פעם...בכל מיקרה לקבל את מה שאת רוצה ....ולבסוף להיות אריה מלך שולט

בחייך ...או אריה מת...

או להמשיך להיות נעים הליכות כמו עיילה אבל כש את על רצפה, הידיעה הבטוחה היא שלא יהיה לך אריה כדי להגן עליך ...או המקרה הטוב ביותר, את תתרפי על ידי אריה שיעבור באיזור ויתרוף אותך כי את שכובה על הצד של הדרך

ישראל הייתה ביתי, אני מתה מגעגועים...אבל לא אשוב לא אולם ...למקום שלא יכולה להיות לא לביאה ולא עיילה יותר

 

דון ואןרוד - את תמיד תהיי לביאה,הגוף הוא חומר נעלם,הנשמה היא נצחית,נשמתך כלביאה.
לפני 10 שנים
llulu​(נשלטת) - אבל אני מרגישה כל כך שבורה הלילה...
לפני 10 שנים
דון ואןרוד - זו הרגשה זמנית...גם ללביאה יש זמנים קשים...
לפני 10 שנים
llulu​(נשלטת) - מילים נכונות דון
מענין איך נפש פצועה מלופפת עם נפש פצועה אפילו מרחוק
לפני 10 שנים
דון ואןרוד - זה כי הנפשות שלנו נמצאות בתוך כלא שנקרא גוף.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י