גם
אחרי מכתב של אחותי שפגע בי כול כך
אישנתי פעמיים גראס...זה זרק אותי למיטה אבל גם אני מצליחה לראות יותר צלול ובאופן רגשי לעבור על שלבים הרבה יותר מהר
ואז הגעתי לשוברט שהייתי שרה כאשר הייתי זמרת ...לא אהבתי אותו בעבר ...לא כל כך ...הרומנטיזם הגרמני היותר שקט...לא יכולתי לחבר אל המוזיקה שלו את האמוציות הסוערות שלי...כמו רכמנינוף או שרטאוס...
אבל אתמול, כאשר הצלחתי לפענח את הבין השורות של אחותי במילים שלה, אזי הרוגע הזה דיבר אלי יותר ופתעום הבנתי אותו, התחברתי אליו
יש את הנס במוזיקה הקלאסית שעושה לי את זה כל פעם מחדש...אתה גודל עם זה, אתה נסוג עם זה, זה חיי ונושם כמו בן אדם בגלל המורכבות ההרמונית שבה...בגלל השלמות...
כיום, אנו שואפים למהר ולתחליף..לא נותנים לדברים לגדול ולהתבשל עם הזמן
אנו שונאים את הזמן כיום
גברים יותר מפחדים מנשים על זיקנה...זה לוקח מהם את אשר היה להם בבלעדיות כמעט במשך אלפי שנים : עוצמה, כוח גברה...
לנו לא היה...אזי הצלחנו להסדר עם זה הרבה יותר מהר
