סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 18 שנים. 8 באוגוסט 2006 בשעה 14:58

איש חכם קרא לי פעם כך. אחרת השתמשה במילה קזנופובית - שנאת זרים - אבל מוגזם.
כולנו פוחדים מקשר חדש אחרי פרידה, במיוחד כאשר הקשר היה עמוק כל כך.
רוב הסיכוים שאני אנתק מגע לזמן מה, למלא את הבטריות מחדש ...
תמיד השתדלתי לא לשים את הקשר הטובאני הזה במרכז עולמי. מה שקורה א"כ, הוא פירוק השפחה. במיוחד ב24<7 יש צורך בקומוניקציה כל כך.
אני מוצאת אתעצמי מדברת לבד עם עצמי מנסה לברר איפו טעינו? אין תשובה וגם לא בעתיד.
רוצה לשים את כול הכאב הזה בתא ולשבת עליו. לדסקס אל זה זמן מה ואחר כך, לקום וללכת, בלי לסובב פנים אחורה. לדעת לעזוב, ליצור דף חלק על דף לא לבן יותר.



זרה מוכרת - אני יכולה להתחבר לגמרי למה שאת כותבת, מאחר וזה תהליך שעברתי לפני מס' חודשים.

זה לא קל ולא פשוט לאסוף את עצמנו ולהמשיך הלאה, לא פשוט לאסוף את כל הרגשות, את כל עוצמת ההתמסרות שנתנו למי שהיה איתנו.
אבל זה הכרחי. בכדי שנוכל להבין שהיה טוב שנגמר, ועכשיו אנחנו צריכות טוב חדש.
(ולא בהכרח - דום חדש - אלא לעשות טוב לעצמנו.)

מאחלת לך להצמיח את עצמך מבפנים.
יש לי התחושה שתצאי מחוזקת מהנסיון הזה למרות שאנחנו לא מכירות.

זרונת
לפני 18 שנים
llulu​(נשלטת) - ,תודה זרה
התקופה הזאו היתה מלאה כל כך שלאט אני עושה סדר. סדר בקאוס של רגשות ושל התמודדויות.
אני לא מחפשת חוזקה בכול מחיר. הבנתי שהכניעה שלי היא דווקא זא שמשחחרת אותי מיסוג כלא של כוח בכול מחיר. זה כול ההבדל בין מנגנון הגנה ולתת לחיים ולרגשות לזרום. אני מנסה כבר להגיע לשלו הזה.
הרבה תודה על המילים שלך
מזרה לפחות זרה -)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י