לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2006 בשעה 20:40
הגוף הצתמק מכאב ....הפסקתי לאכול ....מאט מיים ...עשן סיגריה בלבד
אבל עכשיו, אני שוב מכירה ברעב.
הזמן מכיל בתוכו יכולת פרספקטיבה ומבלית בצבעים עקשנים את הרעב הזה המתעורר לחיים לאט לאט
רעבה לצייתנות, הפנמתי את הדבר. רעבה לרדת על ארבע ולהתקרב לגוף דומיננתי המכיל אותי
רעבה גם ללמוד, להוסיף עוד לים התחושות שהיכרתי עד עז.
עם הזמן כן, הדברים מתבהרים. הצימאון האמיתי גובר על התנגדות.
עיבוד ואבלת אובדן ורצון גם...., סוף של פרק, סוף של קשר
רעב למוות הוביל אותי בסופו של דבר לרעב של חיים