09:29 22/09/06
החוק קיים כדי שהאנשים ילכו לפי החוק, לפי מודל "ברור" ההוא
אבל הוא "רק" תיאוריה
במציאות קיימת חוקיות אחרת שלא מצדיקה אלא מכניסה את המקרה בתחום האפר כמה מקרים גבוליים ולא גבוליים גם.
ברגע שעוזבים את התחום של הכתוב, ניכנסים בתחום של פרספציה ופה הקושי. בשביל זה יש טובעים וע"ד.
בתחום שלנו, ה"חוק" הוא הסייוורד ולא תמיד ה"לא" לכן הקושי והצורך לרגישות גדולה לסואבית ואחריות גדולה לדום שלה
ההפךהוא גם נכון: אחריות מיצד הסאבית לעצמה ורגישות להתאמה אם היא נמצאת במצב של סירוב מרצונה
להיות סאבית משמאות לא ליהיות פסיבית לעצמה אפילו אם ההתמסרות הוא שם המשחק
מעבר לזה, הבתי משפת מלאים בדוגמאות של מקרי אונס של נשים שלא היו בטוחות בעצמן וניצלו חולשתם ובגברים שלפי החינוך המקובל, לא רצו להקשיב כבר והמשיכו במעשיהם.
והחוק צריכה להבחין ולהפריד ביניהם
אני בוודאי לא מדברת על המיקרים הברורים של אנשים שהשתמו ביודעין בכוח שלהם על החלש.ה יוהם וכאן החוק הוא חד וחלק וטוב שכך.
ולבסוף, אנו רואים היום הרבה יותר מיררים של אונס וניצול כי סוף סוף החברה יותר רגישה לחלשים.ות
יש גם ניצול הפוך שמכניס את האנשים בברוך עצום והכעס שלהם כלפי הסיסטם מוצדק
אבל שוב ברגע שעוזבים את התחום התיאוריה בלבד, מבחן המציאות הוא באפריות שלה
ותעמינו לי, פגשתי מספיק ע"ד שאמרו לי עד כמה הצדק לא ניכנס לבתי משפת הרבה פעמים אלא נישאר בחוץ, לפני הדלתיים סגורות
יש רק לקרוא גם קצת על ההיטוריה של הצדק כדי להבין עד כמה המוסג שונה והשתנה עם הזמן
אם לא בתוך ספר להרדמה, לפחות לשם סקרנות
שליחה על השגיעות כתיב ועל פגיעה ברגשות של....אם פגעתי ....-) לא היתה כאן הכוונה
לפני 18 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 13:20
