לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 9:25
הגשם הראשון בישראל הוא תמיד כמו חציית קו למקום אחר, לפנימה אחר
חורף יורד על הנשמות הפצועות
וההרגשה שלי שאנו אומה שאוספת פצעים
בדידות, פספוסים, זלזולים ומלחמות קטנות
לא, לא קודר, לא שחור אלא פספוסים קטנים שמביאים אותנו לקחת את הכביש הלא נכון
הסבל, יש כמה דרכים להתמודד בו : או להסתכל אליו בפנים
בא לי סיגריה
או להמשיך אלה ולהגיד : לא קרה כלום
אבל האנשים אוהבים בלי לדעת
טוב שהזמן יותר חזק מהרצון שלהם
אוהבים בלי לדעת שרגשות עושות אותך חי או יותר חי
אין מנוס