אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 17 שנים. 3 בנובמבר 2006 בשעה 14:04

אני יודעת שיש אנשים שלא אוכל לעולם לדבר לליבם
יש גם כראלה זרה
פעם ניסיתי 20 שנה- הרבה סבלנות יש לי
התוצאה : כישלון ....ההרגשה מוכרת
איך משלימים עם זה ?
איני יודעת
יש טעם של מיתות קטנות לדבר הזה ....של ראש בקיר
שוב ושוב
למעשה, יש גם פתרון אחר : להפנות את כל התסומת לב הזה לגורמים אחרים, לסובב את הראש כמה מילימטרים הצידה ולהפנות מבת רך לעבר
ואט אט היקר ביותר יהפוך לדומם-אף פעם לאדישות
היחל מגיל מסוים, אנו יודעים למה אהבים אחד ולא אחרת

המשך יבוא

זרה מוכרת - את יודעת,

המקום הזה מוכר לי.
גם לי יש את המקום הזה שבו אני יודעת שלא משנה מה אומר, כמה אנסה ומי שאהיה - תמיד אהיה לא בסדר,
אף פעם לא יהיו שם למעני וכו'

אני יודעת שניסיתי כל כך הרבה שנים לרצות אותם, להיות הכי בסדר שאפשר ומעבר לזה.

בסופו של דבר, היחידה שנאכלה מבפנים היתה - אני.

הברירות היו - להיות שם, להמשיך לנסות ולהיפגע כל פעם מחדש,
או להניח להם.
לבחור להיות במקום שעושה לי טוב, עם אנשים שלא מחפשים לפגוע בי, שאוהבים אותי , שאני יכולה לדבר איתם.

זה לא להפנות להם את הגב.
זה להבין שזה לא משהו בשליטתנו ולהרפות.

לבחור לעשות טוב למעננו.
לפני 17 שנים
llulu​(נשלטת) - תודה על העזרה אשש -)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י