אני מנשה לחזור לעברית. חלמתי שאיני יכולה יותר לכתוב בשפה הזו. זה היה שוק. התעורתי עם חרדה. כרגע אני מקלידה על עיוור זאת...ממש כמו הפצנתית שהייתי בעבר. בעבר גם יכולתי לעשות זאת עם שלושת שפות אם שלי. הקשה ביותר כמובן היה למצאו את הביטיו ההולם הנכון ברגע החולף של תחושותיי דרגע
הריבוי בשפותיי בלי לשכוח את ריבוי השפות האחרות כגון מוזיקה היה לי לתקופות יותר מקשה לאומת מקל...תקופות מעבר במלוא מובן העינין...זהו מצב תמידי. זה מה שהבנתי. שפה זה כמו שריר. אם לא מתרגלים אותה, היא מחלישה בזמן. כרגע אני רוחשת עוד אחת ולפעמים אני מוצאת את עצמי במצב מצחיק כזה שכאשר ישנם תוכניות בטלוויזיה בשפה זרה, אני נעזרת ב3 שנושפות שאני מכירה חלקית כדי להבין. וזה עובד
המצב האנושי הוא של רכישה תמידית של ידע ורגש. לאחרון היה לי ליותר מדי זמן. לראשון לא מספיק ועכשיו הוא הזמן ללימוד ממש.
אך לא לשכוח שאנו חושבים כאן אבל יותר קשה לדעת להרגיש
זה מה שהיה מרכזי בסרט blade runner
