בעבר, משהו חכם אמר לי :" אף פעם אין יתר ביטחון עצמי" בזמנו, החסתי למשפט הזה עמק רב ואכן היה נידמה לי שאנו, בני אנוש תמיד, באיזה שהי נקודה בתוכנו מרגישים ספקנות וחוסר ביטחון.
אבל בעולם הבדסם, זה נירא שונה. כשנשענים במלוא מובן המילה על השולט, לא אנחנו מצפים ממנו אסרטיבנס טוטאלית, כוח ותשובה לכול שאלותינו, לכול היסוסינו ? האם השולט לא מצפה מעצמו כאשר הוא דורש את כול "פנוכו" של השפחה ביטחון עצמי מלא וללא שבר?
לפעמים, נדמה שאינטליגנציה מביעה את המצרך הנדיר הזה ולפעמים דווקא הטיפשות.
החיים דומני הם זרם בלתי סופי אם בסיסים אינדיווידאלים פחות או יותר מוצקים, סולידים כאשר הזיווג עם עוד אינדיוודואל הוא ריקוד אין סופי בין קפידה לגמישות, בתנועה תמידית. עד שמגיעים לקונסנזוס יום אחד.
המקום של החלום הוא עצום בעולם הבדסמ רק מפני שהוא מבוסס על ככ הרבה פנטזיות ודימיון.
או שפשוט, מפסיקים לשאול שאלות ? תפקידה של השפחה?
לפני 17 שנים. 8 בדצמבר 2006 בשעה 11:30