בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 17 שנים. 3 בינואר 2007 בשעה 16:02

הרבה דברים לאחרונה
החלקים החסרים באו ותמקמו במקומם הנכון
עוד לא שלווה אבל לפעמים רואה את היציבות בעמצא הקאוס.
מה שקרה היה צריך לקרות מסיבות לא קשורות אליי
אני בודקת תמיד את האחרויות שלי באירוע זה או אחר
בנסיבות ריגשיות, אלה הן הקשות ביותר לקבל ולהשלים איתן.

בחיים, אנשים לא מקבלים אחראיות בדרך כלל. זה רק קורה בסרטים ההוליוודים. לא במצאיות. אין לזה ממש פרוש ד"א
אבל תמיד גירדתי את הראש ושאלתי את עצמי : איפה תעיתי ? מה הרסתי ?

שנינו הרסנו, מסיבה אחרת לכול אחד.
וזה נשאר שקט בליבי

הדבר היחד שאני יכולה להבחן ולעשות את שלי כמסכנה הוא הצורה שאני רוצה שהקשר הבא שלי יקח על פי השעורים שלמדתי כאן

התהליך הזה הוא אין סופי, כואב, לא פייר במקרים רבים אבל חייב להתרחש
השאלה עד כמה אנחנו מודעים לאמת שלנו ...עד כמה אנו מצליחים לראות את האמת של האחר ועד כמה אנחנו יכולים להפסיק לפחד?

המשך יבוא

הייתי כאן - אני חושבת שתמיד נפחד
והפחד בעצם מגן עלינו..
בסופו של יום כל אחד עושה
חשבון נפש עם עצמו
אז מתבקש שגם לאחר קשר נעשה זאת
ומכל יום וקשר נלמד משהו חדש.
לפני 17 שנים
llulu​(נשלטת) - השאלה רננה
האם נו באמת לומדים ?
האם באמת מצליחם להגיע לעמק הפנימי
שמביא אותנו למסכנה שדבר או אחר בנו חייב להשתנות ?
אני בספק.
הדבר הזה דורש פרספקטיבה עצומה מעצמינו.
נהוג להגיד שאנו לא משתנים, הופכים יותר יותר למה שאנחנו באמת ....האם אוצמם.
יש כמה גורמים שמונעים את ההתבוננות עמצית כנה בדרך כלל ושקשה להפרד ממנו : רשגות אשם הוא אחד מהם
לפני 17 שנים
הייתי כאן - אנחנו חייבים ללמוד הרי
ובגילנו חייבות לעשות חשבון נפש מעמיק
ולשנות דברים למען עצמינו קודם כל..
לא חושבת שרגשות אשמה קשורים להתבוננות פנימה.
וכן אנחנו כן משתנים, את היום כמו שהיית בגיל 20?
אין מצב בעולם, היום אנחנו חכמות יותר ומודעות יותר
וזה לא מונע מאיתנו לעשות שטויות כמובן :-)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י