לפני 17 שנים. 8 בינואר 2007 בשעה 14:26
אתמול, כמו בפעם הראשונה
הרבה זמן הייתי מחוץ למעגל הזה
נישארתי מכוח הדברים על קצה אחד של הפרוזדור
כניעה היא לא דבר טביעי אצלי.
לא נולדים עם זה ....זה גודל, לוקח את החלל שלו
דוחף הלבנות שניבנו בסבלנות
לביעה עומדת מול פסל
אחת אגרסיבית, אסרטיבית, מגובשת, מאובדת
השניה בזהות אחרת
לגמרי
משותקת עם מילה אחת...חסרת כוון
מסתובבת על עצמה עד שסטירה
עוצרת לה.
ביטוי אחד מגיע לי לראש : כלבה מחפשת את אדונה
טעמה את טעם החופש
עתה, מחפחשת רצועה
2 מפלצות פונות אחת לשניה
מפלצת נפוחה יפה לוחם
נגיעה אחת בשיער הילדה
זורקת אותי חזרה לשמה : נשלטת