המתת השור

להתבונן בפר בזירה
פר הזועם בכוחו חובט בקרקע וכותש אותה
כובש בעוצמה את הזירה בצעד מפוזר עיקש , עפר תחת רגליו
השמש לא מלטפת, כן מצליפה בעור העבה , חותכת באוויר, רוקדת ריקוד עיוור, דואט אכזר

שעות של קרב. הדם כבר לא נספג באדמה
לכלוך קדוש של זיעה ואנרגיה טהורה

עיניי הפר נעצמות, קרניו ממשיכות לבחון בהתרסה את הזירה, ממתינות לתוקף
אבל ראשו כבר מורכן כנוע...
עורף אדיר רוטט דבק במטרה
מטרה שנמצאת עדיין שם באיזה נקודה רחוקה, מעצבנת
ישר מול קרניו היא ממשיכה לסנוור בזירה העגולה

הוא מבחין בתזזית תנועה, כמה אנשים, איש איש כאחד, כולם צמאים לדמו
חובטים גם הם בקרקע הבוערת עתה
שוב לא שומעים את המוות ברעש הלוהט
אך השקט, הדממה מפלסות דרכם, נוגעים בפניני הזיעה הזולגים על עורו
טל של ערב רענן
שבא לבשר עם שקיעה
את סופו

רגליו מתקפלות תחת המשקל הכבד
האיש באדום מתקרב. ניצוצות אחרונות של אש משתקפיםבמבטו העייף
עורפו נטוי קדימה כאלו מבקש משהו , מתוח מעצב
לשונו הורודה העצומה מזדקרת מהפה משתדלת לנשוף שאריות של החיים
ריר אחרון של כעס נוטף החוצה, עוד נשימה שורפת נחיריו
והוא כבר טועם את טעם האדמה
מחכה בענווה, בסבלנות, באמונה
מחכה להמתת השור