המתת השור

"על תחששי ....אני תופעה חולפת " לוחשת לה באוזן.
נסיתי לגעת בה
"היא דו-מינית...היא רוצה אישה..." אבל כשאני מקרבת את היד אל העור שלה, כקטיפה חומה, היא נרתעת, לא רוצה במגע שלי, בוכה בשקט.
אני מבינה שלא המכות, לא ההצלפות, לא הקול הרם של אדונה מביא אותה לכך, אלא הקינאה. הוא דיבר על זה קודם וזרק הערה טרם נפגשנו : "קינאה תיהיה לה עונש הולם לעבירה שלה" אמר לי בחיוך קל. אני יודעת את נשיקת הקינאה. הרגשתי אותה בעבר כמו בעירה מבפנים. אף אחד לא מוכן להתחלק עם האהוב\ה כאשר לפיד האהבה עדיין חיי. אקט של נתינה קורע, ועם בוצעה באכזריות אף ברכות, התוצעה היא כמו מיים התוקפים את ההר - בסוף הופך לחימר ונופל.

"תגשי לספה שפחה" הורע לה הדום ,ותפתחי את הרגליים לאורחת" היא ניגשת, ראש למטה ועושה מה שצוו לה בבישנות מה, הפנים מכוסות בשיער המסולסל. הוא לוקח אותי בזרוע, סוחב אותי לכוון ערוותה ומראה לי אותו "נכון הוא יפה .....תלקקי!" אני יודעת שלא ממש היא רוצה. הוא יודע גם. אני מתבוננת בעור הסאטן, רואה את כחול הוורידים והשפתיים, חומות גם הן, מקופלות קלות כמו בצק רטוב, פלחים עדינים של פרי חי. איך לאכול את הפרי הזה ...שאינו מעניק את עצמו ברצון אלא נישאר מוסתר מה, עוד לא פרח או מבצבץ מחשק. אני קרובה לו. קצה הלשון מתחיל לרפרף עליו כמו אוויר חם ובנגיעה, מגיב כמעט. אז לשוני מעיזה יותר, מציירת לאורכה פס לח ומשאיר כעין ברק עדין על השפה הרכה.
חודרת יותר, מגלגלת סביב הדגדגן. שריר קטן הבולט עכשיו תחת החשק הנלבה. היא אינה מחליטה כבר. ערוותה עוקבת אחרי לשוני כאשר האגן מתחיל לנוע ביחד עם גניחותיה. ידי מושטת לחזה העדין. היא מתמסרת עכשיו , חיה סקרנית כמו אחרי חציר טרי. אנחנו יחד, שפתיים וורודות וערוותה נעולה בליטוף נשיקה. אהבה של אישה לאישה. אילוף של עלה ורוח חם. השקט אינו זז בחלל על מנת לא להפריע. אך השקט הוא יותר מדי לאדון הזכר. הרי הזכר הסיג את מטרתו : הכלבות חתמו ברית תשוקה עכשיו, נעולות בעצמן לעצמן.

"בואי שפחה" ומושך אותי בשיער. תורך הגיע... תעלי את על הספה. את על ארבע. אני אגלה לך משהו הערב. בעוד הלשון שלי בחוץ, אני מובלת עם הראש לכוון הקיר.איני חושבת על מה יהיה גורלי. על ארבע, לא נוח לחשוב. ושמועת את הפלסטיק של כפפות סוטרות מסביב אצבעותיו.
"הגיע זמן לרחוץ כלים" אני חושבת אך ללא זמן תגובה, השפחה שוקולד יושבת מאחריו כאשר הוא יושב מאחוריי. את הולכת לחטוף עכשיו ...מה לחטוף? נשימתי עולה בקצב...וכעין תשובה לשאלה פנימית שלי, עיניים פונות לתחת שלי, אני מרגישה אצבע דוחפת בתוך בשרי.
" לא...לא שמה" אני לוחשת. " עוד איני מוכנה...התשובה בא בזוגות עכשיו" תדחפי לי את היד שפחה...עמוק...היא אוהבת את זה....3 אצבעות...אני לא מאמינה..לא רואה כלום, מרוכזת בתחת הנחדר שלי על ידי דבר שמרגיש כעין חוד החנית..רוצה ? לא רוצה? המוח נשאב בחור שמה ? רוצה אותו יותר עמוק? רוצה לדחות אותו...התחת שלי מפעיל את כל שריריו אז כתוצאה היד נשארת עוד יותר תקועה. "תדחפי אותי " הוא צועק לשפחה ולוחץ עם הרגל . אני צועקת. משהו בולע את היד הזו פנימה, בעינוי אדיר, בעונג משגע, הוא חופר לי עכשיו כאילו אוכל לי את הבטן. אני זוחלת, פנתרה פצועה .
זיעה כבדה מרטיבה את גבותיי כי אני מבינה שכל הגוף מכוסה במיים שלי. היד ממשיכה לחתוך אותי פנימה...אני צועקת אך לא אומרת עצור. להפתעתי אני חושבת עוד....ובורחת קדימה עד שהמצח נתקל בקיר. אין לי מקום לברוח אך אין זה חשוב עכשיו. יד כבשה אותי....נכנסה עד לסוף יעדה...שמה בבטן האישה, צועקת מכאב, מלאה , פרטנרית ...היא בעלה אותה בתאוותה הגדולה ובוכה מכאב כי היא רוצה עוד, עכשיו.
אם ההפתעה לא הייתה לה שלימה, היא הייתה שמה לה אצבע על הקליטוריס, משחקת איתו קצת ומתפוצצת מהנאה עד סוף דעתה....עד שתגמר הזרוע בפנים, שם עמוק בתוך התחת שלה