אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 17 שנים. 6 במרץ 2007 בשעה 18:53

יש שני אנשים שאני שונאת בעולם הזה.
שניהם פגעו בי בעומק נשפי
האחד בכוונה כמעט
השיני בלי כוונה כמעט
שינא, זה כמו אהבה...נוחכים להבין את התחושה הזו אחרי מאבקים פנימיים רבים.
סך הכל, אנו שואפים לאיזון ושוחכים עם הזמן. אנחנו מריונטות של הזמן ושל הרגשות.
לא ניתן לשלוט עליהם בצורה מוחלטת.
כאשר מגיעים למצב של קבלה עמצית ורואים באופק שהרגשות האלו, הן כאן בכדי להשאר, אזי, טוב להשאיר אותם שם לבד, גחלת שטה, יקום פנימי איפה שמה שהיה נראה כקאוס מתפשת, ניהה סדר ושקט. כך זה
יש שני אנשים שאשנה תמיד בעולם שלי ....

פאן​(שולט) - מפוכחות קריסטאלית. פשוט כאב צלול.
לפני 17 שנים
llulu​(נשלטת) - בידיוק פאן
ממש
לפני 17 שנים
פרומיתאוס - מעניין
את אישה נבונה
וכשזה מגיע להבחנות בתהליך התבונות, את בוחרת להישאר תקועה.
נדרשת התבוננות שוב כדי לחפור ולראות מה יש שם מתחת

מחקתי את מה שכתבתי בהמשך,
שכן אני סבור שזה ענין פרטי שאין מקום לבטא אותו כאן

נקי את זה יקירתי
זה לא נכון לך
:-)
לפני 17 שנים
llulu​(נשלטת) - פרומיתאוס היקר
שינא היא לדבר מלוכלך
שינא רגש אדם ככל רגש אחר
טהור בחופיותו
אמיתי בעצמתו
החככי בקיומו
ונכון כרגע
לא תקועה אני ...ההיפך...
זורמת עם מה שבביטני
ולא מפחדת
אין בשינא זו חוסר כבוד לאדם
יש פה פשוט התפכחות ופתיחת דלת חדשה
ושכל רוחות החיים יכנסו דרכיה
שינא היא גם הגנה כשרה
צליל צלול לקיים מולך. הכל לא נגמר בהאבה לפעמים.
יש דברים שהם כן נגמרים בדחיה
וטוב שכך
אני אדם של כול צדדיה
לא ידחה זו או זה מטעם אסטתיקה
לפעמים נפש יפה לפעמים נפש רעה
וטוב שכך
הכל קיים מתחת לשמש
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י