לא בהחרך ההיותו בן 33 והיותי בת 48
רק מהעודה שהוא נלחם נהביחד בנינו
אמון סבלנות צריך למהלכים כאלה
ויש לי
רק פוגע לעיתים קרות שהוא משלב אותי בעומק ליבו בברויקטים שלו למחר
אני בן אגם של מעבר...אף שהוא עמוק כל כך בפותנציה
הנשמה מתבחרת
הנסיבות הקיימיות לא
ושוב באים אלי המפלצות של התלותיות : האם הוא רוצה אןתי כמו שאני רוצה אותו.
איני להתמסר עלין טוטאלית כאשר אין ברצונו להתחבר טוטאלית
לזה אני קוראת התחיבות \
לזה אני קורא תירוץ
הוא רוצה לתת מה שהוא יכול אבל בחיים האם היכול הזה מספיק ?
האם היום יום שוא ההבתה היחדה ביום מספקת אותי
לפפני שניכנסם לקשר - כבר בוגר- רואים את הדברים יותר עם שקיפות מקדימה. ז.א שאני רואה את המגבלות ואת הסוף לפני שאף נכנב=סו לעמק הקשר, עך אף שהרגשנו את עצמת החיבור
אני מרגישה שהוא נלחם להחזיר להעניק את אשר אני זקוקה לא הרבה ביותר
על זה, כאשר מוובתירם על זה מראש, עושים שירות למענננו ?
המשך יבוא
עוד ועוד
לפני 17 שנים. 1 במאי 2007 בשעה 15:03