המתת השור

נהגתי לומר שלפני שפגשתי את הנכון, ניסיתי קודם עם 50 (לא...לא שכבתי עם כולם!)
יש תופעות שאני נתקלת בהן כאשר אין מנוס אלא לסבול אותן...
חוסר יקביעות, חוסר נחישות הן החברים הטובים ביותר של הזן האנושי.
לא יודעים מה שאבדו ...רק אחרי פרידה ...הכמיהה למי שלא שייך לך היא אחת המאפינים הבולטים של קהל המתאהב.
גם כש מתאהבים, לאן כל האהבה הזו נעלמת אחרי הפרידה? יש אוהבה "יום אחד" ולא אוהבים היום למוחורת? לא בבית ספרי לצערי
למה הלב מקשיח לפעמים ולא מתרכך במקום?
כמה זמן לוקח לסלוח? כמה לשכוח?
למה לא נזכרים ברגעים הטובים ורק זוכרים את הרעים?
למה לא מפקפקים במסכנות פעם בשנה, רק בתור תרגיל?
גמני עשיתי טעויות. הרבה. חוסר שליטת עצמי...חוסר אימונה באחר...פיקפוק רב באהבה שיכולים לחוש כלפיי...לכן הרסתי במקום לשמור.
החיים הם אין ספור של החלטות עקניות, דבקות במטרה. העיקר, למצוא מה שבאמת שלך, עצמי ולא לוותר על החיפוס, לא לחשוב בדרך מחשבות סופיות. פסימיות היא הפתרון הקל.
אחרי כן, הפשרה היא התרגיל הכי טוב במסלול של הרץ...עד ש....
יש בגרות בלחתוך...יש בגרות בלשמור...יש חולשה בלחיות שקר לעצמך ...יש חולשה בלחלום...
יש פחד בלשתוק ...יש הבנה בשקט ...ובשכחת עצמי ...לא תמיד...רוב הזמן ...המבט האמפתי הוא המשחרר והאוהב ביותרלפני 13 שנים. שבת, 23 בדצמבר 2006, בשעה 10:08