"דאדי, אני..." התחלתי, מהססת. הקול שלי ירד ללחישה, נאבקת בעצמי.
"אני... צריכה לכאוב. בבקשה."
דממה.
קמת.
הנמכתי את הראש, נבוכה. לבד.
ואז היד שלך ננעצה לי בשיער, תופסת אותו חזק. משכת אותי אל קצה המיטה, ואני זוחלת על ארבע, מנסה לעמוד בקצב. הראש מתרוקן מהכל חוץ מהצורך לעקוב אחריך, לציית.
אתה מושך אותי לעמידה, גורר אותי מהשיער למסדרון, ולוחץ אותי אל הקיר.
היד שלך נוחתת על התחת שלי פעם. פעמיים.
"כאב, הא?" אתה נוהם לי באוזן, תוך כדי ספנקים. "את צריכה כאב, זונה קטנה שלי? אז זה מה שתקבלי."
אני גונחת למשמע קולך, המילים שלך ממלאות אותי בציפייה, בריגוש, בהקלה.
ואז אתה מטה את הראש שלי אחורה בחדות, היד השנייה שלך צובטת את הפטמה הימנית שלי ומושכת אותה למעלה. אני עולה אל קצות האצבעות, מנסה להתחמק מהכאב הפתאומי.
"לא, קטנה. למטה. רגליים על הרצפה."
אני מיבבת ברכות, אבל מצייתת.
עוד נהמה. "ילדה טובה".
היד שלך מכה בי שוב, הפעם על אותה פטמה שלפני רגע צבטת. ושוב. ואז בשד השני.
אני גונחת כשאתה דוחף אותי אל הקיר ומנחית עוד כמה ספנקים מכוונים היטב על הישבן שלי, ואז צועקת כשהראש שלי נמשך אחורה, ואתה חוזר להתעלל לי בציצי. מכה וצובט ומושך. אני נלחמת להשאיר את שתי הרגליים על הרצפה, לא לזוז, אבל זה כואב, דאדי זה כואב.
"כן, ילדונת. זה כואב. מרגישה את זה? דאדי הולך להכאיב לך עוד קצת, אז לא. לזוז." שתי המילים האחרונות מודגשות על ידי סטירה חזקה, אחת על כל פטמה דואבת.
אני מיבבת שוב, חסרת אונים אל מול הגוונים השונים של כאב שמציפים אותי. ההכרה שלי טובעת בצורך להיות ילדה טובה בשבילך, שתהיה גאה בי. לא לזוז.
"יופי, קטנה. עכשיו תפתחי רגליים."
הרגל שלך מחליקה אל בין שלי, עוזרת לי.
"יותר רחב. עוד."
"ככה."
כאב חד בכוס גורם לי לצעוק שוב.
"כן, זונה קטנה. בדיוק ככה."
הכאב חוזר. הדגדגן שלי פועם כשהיד שלך מצליפה לי בכוס, שוב, ושוב. אני מנסה להישאר במקום, רגליים פתוחות לרווחה, לא לזוז.
"כן, סוטה קטנה. דאדי יגרום לך לכאוב. תתנהגי יפה בשבילי."
ופתאום זה מפסיק. אני נשארת במקום, נאנקת חלושות, פשוקת-איברים על הקיר. היד שלך עדיין בשיער שלי, מחזיקה אותי חזק. מייצבת אותי.
"בואי, שרמוטה."
אתה מוביל אותי לסלון ומכופף אותי מעל מסעד הספה. מוריד עוד כמה ספנקים על התחת הוורוד שלי, לפני שאני מרגישה את קצה הזין שלך מתחכך בי.
"תיפתחי בשבילי, מותק. תהיי חור טוב בשבילי."
אני מפשקת רגליים, מרגישה את הזין הקשה שלך מפלח אותי, יד אחת דוחפת את הראש שלי לתוך הספה, השנייה נוחתת על הלחיים הרוטטות שוב ושוב, ואתה חודר אליי, שובר אותי. הקול שלך מגיע לאוזניי, מאומץ.
"אחח, כן. איזה חור טוב. את החור הכי נהדר שיש."
אתה דופק אותי עוד קצת, ויוצא בפתאומיות. אני מתפתלת, ריקה ונואשת.
אתה מרים אותי אליך בחדות, מחזיק אותי כנגד החזה שלך. היד שלך בשיערי מקבעת את הראש שלי אל הכתף שלך, שלא אוכל להסתתר.
יד שמאל שלך נוחתת שוב על הציצי שלי.
"מי ילדה טובה?"
אני מיבבת, כמעט בוכה. "אני".
עוד מכה, ואני צועקת.
"נכון. מה את?" הקול שלך יציב, סמכותי.
"אני ילדה טובה"
עוד מכה.
"שוב."
הקול שלי מקונן,שבור. "אני ילדה טובה".
עוד סטירה.
אתה מכריח אותי לומר את זה שוב, הכאב שוטף אותי. ושוב. ושוב. עד שאני מאמינה בזה.
אתה מכופף אותי חזרה אל הספה, תקיף אבל זהיר. האצבעות שלך מוצאות את הדגדגן שלי ומעסות אותו בגסות, ואז חודרות לתוכי, באותה עוצמה שהזין שלך דפק אותי קודם.
" את הילדה הטובה שלי. החור הקטן המושלם שלי. זה מגיע לך, זונה, אז קחי את זה. קחי את זה!"
אתה מזיין אותי מהר יותר, חזק יותר. היד שלך משחררת את השיער שלי ועוברת לתחת, פותחת אותי עוד יותר לאצבעות שלך.
אני צורחת לתוך הכריות, מרגישה הכל. הכאב בישבן ובפטמות, הכוס שלי בוער. הקול שלך עוטף אותי.
אני גומרת.
פועמת, צורחת, מתפתלת על האצבעות שלך.
אתה נותן לי לרכב על הגל הזה עד הסוף, עד שאני מתישה את עצמי.
אתה עוזר לי לקום, מושיב אותי על הספה, ועומד מעליי. היד שלך מוצאת את דרכה חזרה לשיער שלי. מחזיקה אותי במקום בזמן שאתה מזיין לי את הפה, ואז מושכת אותי אחורה, שאסתכל לך בעיניים כשאתה מאונן בפראות עד שמטח אחרי מטח של זרע פורצים ממך, מכסים את הציצים החבולים שלי, נוטפים מטה אל הבטן והירכיים שלי.
"זונה טובה" אתה נושף לכיווני, נופל לצידי על הספה. הידיים שלך מושטות אליי, מושכות אותי אליך בעדינות.
"את," אתה לוחש, "הילדונת הכי נהדרת שהייתי יכול לחלום לעצמי. דאדי אוהב אותך, קטנה שלי. ואת טובה. תמיד תזכרי את זה.".
אתה מנשק את השיער שלי, הלחי, השפתיים. רך ואוהב.
הגוף שלי עטוף בזרועותיך, מוגן. הראש שלי ריק באופן מופלא. הקול שלי שקט. "תודה דאדי. אני אוהבת אותך."
