בשעה שהאלים מתו.. נהייתי אדם

"משה אחי,
מי ימציא שוב
את השפה, מי ימציא שוב את שפת החרות
ומתי?"

"בני ישוע,
מי ימציא שוב
את הלשון, מי ימציא שוב את לשון החרות
ומתי?"

"אחת שהעבדות אחות",
"אחת שהשעבוד אמא",
"אחת שהכאב מבקע את גולגלתה היא תמציאנה שנית,
אך עד שתבוא,
עד שתבוא לא תהיה אלא שפת הנעשה והנשמע של המצייתים"

תודה לך על עצתך אח יקר – שנאתיך – הכאב בגולגלתי (ציפורה מתה) – גנבת את מריי – מרים
תודה לך על עצתך בן יקר – שנאתיך – הכאב בגולגלתי (מגדלנה מתה) – גנבת את מריי – מריה

ציפור השיר שבי אוגרת
את שנאתה אליי בחרס
צבוע ליפסטיק
רציתי ציפור שיר להיות
למינטאור האימתני המכה בי
שבי
בזמר
לנפץ את הראש

כשיהיה לי זמן,
אקלף מגופי בסכין לוהטת
את שאריות החורף הקפוא.

אולי אפצע את עורי
ואצרוב בו סימני כיעור,
כמו בכתף כושי

אולי אתקע את הסכין עמוק בכף רגלי
רגל שיש ואהיה כאכילס
אוכל אדם
(היכן את פוליכסני אחותי, היפה בבנות טרויה (הלנה זונה), המפלצת אכילס לקח אותך. שמעתי שאמא התאבדה, קפצה לים מהסירה של אודיסאוס כשאנו עולים באש)

אולי אערוף את ראשי ואהיה לטורסו
טורסו של אפולו
ורק גופי יוודע לכם מצוואר ועד
ברכיים, רק אל גופי תכמהו כאל צמא בגמל

מה שהיה פעם שלג הוא עכשיו קרח, בא אביב, אני אחתוך עם הסכין את הקרח
ואחתוך את לשוני. לשון אבן.