הוא יודע שאני חדשה בזה. שהכול חדש לי. והוא לא מרחם. אני תוהה איך ולמה הוא לא חושש לדחוק אותי לקצה, שאני אבהל ואברח. אולי הוא מזהה בי משהו שאני עדיין לא רואה בעצמי?
אני חדורת מוטיבציה לעשות מה שהוא אומר לי. זה מייצר אצלי מתח וריגוש. וכשהמשימה מבוצעת - סיפוק. ורוגע. מתעורר בי צורך להיות קשובה לו, על אף האופי הטבעי המתנגד שלי, בטח ובטח לדרישות והוראות. אבל פתאום זה אחרת. זו תחילת הדרך שלי בעולם החדש, המסקרן והמוטרף הזה, והוא מוליך אותי בתוכו באסרטיביות וביטחון שהיו כל כך חסרים לי.
כששתי אצבעות הקינדר שדחפתי לתחת הולכות לאיבוד אי שם בפנים, והוא לא מצליח לשלוף אותן בזריזות, וגם אני לא, אני חוששת שאכזבתי אותו. זו הייתה סיטואציה מביכה שיכלה להיות משעשעת, אבל הוא הבטיח שמצחיק לא יהיה. אני שוב נוכחת לראות כמה אני משימתית, פרפקציוניסטית ואוהבת תמיד להצליח. יש מצב טוב שאלו תכונות שיעמדו לזכות הקשר שלנו בהמשך.
ללקק כף רגל ולהישאר בחיים
כל מה שקרה אחר כך מתערבב לי כרונולוגית. מתי הוא זיין אותי בתחת, מתי נקשרתי, הוּרַדתי לרצפה, ליקקתי חור תחת, ביצים, ינקתי זין, מתי הוא לפת לי את השדיים, והופתע מהחלב שיוצא מהם. מתי הורדתי לו את הגרביים עם הפה, וליקקתי לו את הרגל.
אין הרבה דברים שמגעילים אותי. אחד מהם זה רגליים. אפילו נגיעה רנדומאלית של רגל, מוכרת או זרה, פשוט דוחים אותי.
ואז הוא מבקש, כלומר, מורה לי, ללקק לו את הרגל. ובאופן הכי טבעי בלי מעצורים, בלי להיגעל, אפילו לא לשנייה, אני עושה את זה, ומתחרמנת מזה. מרגישה איך הכוס שלי נרטב, הפטמות מתקשחות, אני מתה שהוא ידפוק אותי, וכל זה מהמגע של הלשון שלי בכף הרגל שלו.
אני מתפלאת שהוא לא אומר לי לעבור לרגל השנייה. כי בא לי. סימטריה זה דבר חשוב.
כשהוא מזיין אותי בתחת
שוב צף חוסר הביטחון שלי, תחושה שאני לא מורגלת בה. תמיד בסקס הייתי היותר סוטה.
זאת שמבקשת "חזק יותר! חזק יותר!", ששואלת לפני דייט "מה ללבוש?" ומקבלת תגובה של חוסר הבנה, כאילו אני הזויה. איתו, ברור שזה לא ככה. כל דבר זה לבחירתו, בניצוחו, להנחייתו.
מזה הרבה זמן אני מרגישה מוּבֶנֶת. אבל שנים של חוסר הבנה השאירו את אותותיהן, בעיקר בנפש, אבל גם בגוף. וזה כואב.
וחור התחת שלי כואב. הוא רגיש אליי ממש, לא מזיין באמת חזק, אני מתארת לי שבשבילו זה עדין. אולי לא מספק? אני רוצה ללמוד לקבל אותו אליי, באופן טוטאלי, חזק ועמוק – פיזית ומנטאלית.
מורה ותלמידה
שנינו יודעים שפה הוא בתפקיד המורה שלי. במובן מסוים גם אני משתמשת בו כמו כלי. זו חוויה של הדדיות שקשה לתמלל. אני רוצה ללמוד ממנו, לשאוב ולגמוע מהידע והניסיון שלו. ומה שכיף, שזה שיעור מאוד מעשי. הוא מחטיף לי בתחת ואני חולה על הכאב הזה. אחר כך אני מגלה שהוא השאיר לי סימנים, שמזכירים לי מפה. כתמים וקווים של הכאב והעונג שחוויתי מהמורה שלי.
זרע
אני לא מצליחה לזכור בבירור את האקט של הגמירה שלו. יש פה חוויה של חוסר מיצוי, וזה בהחלט טעון שיפור, כי אני חולה על זרע. הנוזל הצמיגי, החמים והממכר הזה; שניתז עליי או בתוכי - הכרת תודה של הגוף הגברי על הֱיוֹתִי.
גשם, שוקו, כירבולים
זה אולי החלק שהכי קשה לי להבין עם עצמי, מה הלך שם. אני רק יודעת שזה היה טוב. לא יכלו לביים את זה יותר מושלם. עם זאת אלו החלקים שהכי מפחידים אותי, כי סקס, זה קל, זה ממסך, זה ממכר, זה נעים וזה נגמר - כמו שוקולד.
האפטר טייסט של התחושה המתוקה, הוא זה שמאיים עליי יותר מכל חניקה או הצלפה.
היום שאחרי
ביום שאחרי אני לוקחת אוויר ומתרחקת. יש קצת תחושה של היי מעורבבת עם עייפות. ככול שהיום מתקדם ועם מעט תקשורת שהייתה לנו, יש גם נפילת מתח. וזה השיר שיושב בול על מה שאני חווה.
שמעתי לפחות אלף עצות
אם אני מול כולם
זה לא כוחות
אני רק צופה בעולם
איך טיפה בים
מזיזה את הרוחות
ניסיתי לפחות
להקשיב לקולות
התבלבלתי נורא
עשיתי בושות
חוזרת הביתה
תולה וילונות
ללכת לישון
לחלום חלומות
ככה עדיף לי
לבד עם השיט שלי
ללמוד להגן על הלב הרגיש שלי
ככה עדיף לי
לבד עם השיט שלי
ללמוד להגן על הלב
..אבל בלילות
אני עוצמת עיניים
כמה זה נעים
שומעת כפיים
נורות זוהרות
נושכת שפתיים
מבט לשמיים
קופצת למים
ואין תוכניות
ככה עדיף לי
לבד עם השיט שלי
ללמוד להגן על הלב הרגיש שלי
מילות סיכום
הוא שוב מאתגר אותי, במשימת כתיבה. כבר שכחתי כמה אני אוהבת לכתוב.
אני מעניקה לו את הזכות להיות אדוני, ומקבלת כל כך הרבה בחזרה.
הוא חדר לגוף שלי, ועכשיו הוא מבקש, ומקבל, מנדט לחדור לנפש שלי.
לעזור לי לגלות אלמנט חדש בתוכי.
