בעצתך

מוקדם.

שולט לידי במיטה.

מתעוררים לליקוקים ברגליים של העבדים המקולרים שישנים לידינו על השטיח.

מתה על התחושה של הלשון היבשה שלך מלקקת כל חלק בכף הרגל שלי על הבוקר. 

הוא קם. גבר שלי.

מסניף אותי.

חופן לי תתחת.

מתרגשת לקום.

האסלה נקיה ומצוחצחת. העבדים יודעים לנקות אותה עם הלשון אחרי השימוש.

אבל את הפיפי של הבוקר...אף אסלה לא רואה.

אחרי שהם בולעים כל טיפה בהערצה אנחנו מתארגנים יוצאים.

לאן?

לקניון.

הקניון שבעולם הגיוני היה קיים כבר מזמן.

קניון שבו מוכרים תולעים.

ארוזים יפה.

לפי מראה. גובה. משקל. מין.

"אני רוצה את זה"!

להצביע ולקחת.

כמובן שהם גם אלה שמשלמים על זה שבחרתי אותם.

ואז פותחים בחנות ומתחילים להשתמש.

מותר לקחת כמה שרוצים.

ולעשות הכל.

בלי לא.

בלי גבול.

צעצועים.ריקים. בלי שום רצון משלהם.

כלי קיבול.

חפץ.

והולכים הביתה עם קסם בכיסים.