תעופה...
אתה נראה בן 35-38.
1.87 לפחות.
מרשים.
חולצת פולו לבנה שמדגישה את הכתפיים הרחבות והידיים הגדולות והמסורטטות שלך.
יש פה כמה שלא מפסיקות להסתכל עליך.
אחת מהם יפה. מאוד. יותר יפה ממני.
סביר להניח שגם בעיניך.
לא בטוחה מי יותר מעניין אותי אתה הוא היא.
אתה מסתכל עלי. כל הזמן.
לפעמים אני מסתכלת עליך. לפעמים עליה. היא מחייכת אלי.
מטעה.
בארצות הברית כולם נחמדים מידי. מחייכים. סתם.
אבל היא לא מעניינת אותך. אני רואה.
אני מרימה את הכף רגל ומניחה אותה על המזוודה.
נתקעת..
שומעים עד פה כמה אתה רוצה להיות במקום המזוודה הזאת.
להיות המנח לרגליים שלי.
העיניים שלך פוגשות את שלי אני מחזירה חצי חיוך.
אתה נבוך.
מסתובב אחורה וחושף דרקון שמבצבץ לך מהחולצה לכיון הצוואר והזרוע.
מהר מאוד אתה חוזר ומסתובב.
שוב כף רגל.
והמבט שלך לאט לאט גולש.. לרגליים שלי.. לחצאית העור.
( כן כן אני יודעת... מי טס עם חצאית עור... יש לי פיג'מה בתיק)
ושוב אתה מסתכל עליי. הפעם המבט טיפה יותר ארוך.
מידי פעם מישהו עובר וגורם לך להחזיר את המבט.
הבחורה בשער כורזת שאנחנו מאחרים.
נראה שזה לא מזיז לך.. אולי אתה לא על הטיסה שלי.
אתה כל כך רוצה לגשת אלי.
אם רק היית יודע מה אני רוצה לעשות לך עכשיו.
לשניכם.
לא היית מעז אפילו למצמץ לא נכון.
אם רק הייתי יכולה להפשיט אותך פה. לראות מה אתה מחביא מתחת לבגדים היקרים האלה.
לראות אותך מחליף צבעים כשכולם עומדים ומצביעים ומכסים לילדים שלהם את העיניים.
לתלות על הצוואר שלך את התיק המאוד מאוד כבד שלי ולהעיף לך סטירה אם תעז להוריד את הצוואר ולתת לתיק שלי להגרר על השטיח.
לתת לך להכריז מול כולם שגודס עולה למטוס ושהם מתבקשים לפנות את הדרך.
להשכיב אותך לידי לדרוך לצחוק ולהשפיל אותך ולראות איך אתה מחכה לעוד.
להרגיש את הלשון שלך מנקה ביסודיות את הנעל שלי.
את הכף רגל שלי.
מתפלל לסגוד ולהעריץ אותי עד המוות.
ואת..את יודעת שאת יפה ועדיין לא חושבת שמספיק בשבילו.
כמה בא לי להזכיר לך.
בזמן שאת קשורה ערומה לאחד הכסאות והוא מלקק את הדגדגן שלך לפקודתי.
שתדעי שאת מדהימה.
והוא... מי הוא? תולעת קטנה..
אבל את צריכה לעלות לטיסה שלך. ואני לשלי. והוא...
אז יש פנטזיות שישארו פנטזיות.. או שלא..
