יש רגע שבו משהו קורה במוח.
הסוויץ מופעל.
ופתאום מגיעים להבנה עמוקה שהגיע הזמן!
" אני מספיק מבוגר. די עם השטויות. אני צריך להתחיל לחשוב הלאה. הגיע הזמן למשהו רציני. לאישה/גבר, לילדים."
זה קרה גם לי....
אחרי שנתיים של כישוף.
של תשוקה.
של תאווה.
של סקס בכל רגע נתון.
של אושר שמימי.
של אהבה מטורפת.
הגיע הריסוק המטורף....
עם כאב בלתי נסבל.
ואז הבנתי שאני רוצה רגוע. בטוח. שלווה. נחת. ילדים. משפחה.
התחתנתי.
ועברו עוד שנתיים....
וחשבתי שאני מאושרת. שיש לי הכל.
ואז התחלתי להתגעגע....
לטירוף.
להרגשה שבתוך הקשר אני חופשיה.
לרצון הבלתי פוסק לקרוע את הבגדים מהגבר שלי.
להרגיש נחשקת עד טירוף.
ונפרדנו.
אז מה עושים?!
Sex? Or life? ( סדרה נהדרת בעיניי שווה לראות)
הרוב מתחתנים עם הגבר/אישה ה"נכונים" אלה שבטוח לגדל איתם ילדים. אלה שכדי להציג אותם למשפחה/ חברים.
הונילים. המנורמלים. הרגועים.
מאכילים את עצמנו שנעבוד על זה... נספר יום אחד מי אנחנו והם יקבלו.. ינסו לאהוב את זה בשבילנו...
ובסוף? בוגדים...מכאיבים....נפרדים...
ואני?
אני יכולה לייעץ רק מהניסיון שלי....
אין מושלם זה נכון.
פשוט אין.
אבל אל תפחדו להיות לבד.
תפחדו להיות ביחד עם האחד הלא נכון.
סופש נעים ילד.
