בעצתך

קורים דווקא בלי לתכנן.

כבר יומיים אני אונסת אותך באכזריות ואת בוכה.

כבר יומיים את סופגת יותר.

כבר יומיים שאני מסתובבת רטובה בלי הפסקה מהמחשבה עליך.

עם החרמנות כמו תמיד מגיעות הפנטזיות.

את בכלוב שנמצא בתוך חדר מפואר וחשוך.

החדר מלא בנשים יפות ודומיננטיות וכמה עבדים שדחוסים בפינה ומחכים להוראה לשרת.

לצד הקיר הקרוב לכלוב יש שולחן ענק עם כל חפץ שיכול לחדור לחורים שלך.

את בכלוב בעיניים מכוסות, הפה פתוח הלשון בחוץ כמו הכלבה הטובה שאת.

מחכה.

את שומעת את הקולות ומרגישה כשמתקרבים.

מידי פעם את מגרישה נגיעה, ליטוף , סטירה, יריקה,

משיכה בפטמות, צביטות, נשיכות, שריטות.

ואז זה מגיע.

אוהבת אותך בעלי.