מה הדרך הנכונה לאכול אותי?

מטלה זו הוטלה עלי על ידי XXXXX .
הוא הזדעזע כל כך כששמע שאני לא קוראת , ובכך בעצם הגביר בי את הבושה שהיתה בי ממילא כבר קודם.
לא ממש הרגשתי נוח עם העובדה . ניסיתי לשבור את זה כבר קודם , בכל פעם מתחילה ספר ומפסיקה אחרי כמה עמודים . מחשבות מוזרות התחילו להתגנב למוחי שהנה זו תחילתה של הזדקנות . קודם מאבדים את יכולת הריכוז לקרוא , אחר כך מפסיקים לזכור מה זה סקס , ובסוף מגיעים למצב סנילי מוחלט בלי יכולת לשלוט על סוגרים ותלויים בחסדי האחות הסיעודית .
איזו דרך זוועתית לגמור את 120 שנותי.
בהשראתו של XXXXX התחלתי לקרוא . כלומר קראתי קודם ואפילו סיימתי ספר אחד - אבל הוא חזר ודחף ונתן לי מטלה אחת קטנה בכל פעם "ודיר באלאק שלא לעמוד בזה" . בכל פעם יצאתי משם כועסת כל כך - על ההוראות שלו , על ההשתלטות על זמני , כועסת בעיקר כי ברור שאני עומדת לעשות את זה בצורה מושלמת .
אפילו היו רגעים שחשבתי - מה כבר יקרה אם לא אקיים את זה ? אבל איכשהו הוא בחר את המטלות כך שזו הפכה להיות "קריאה מרצון" . דף אחרי דף גמעתי כל מילה .
וכמה מביך היה לספר לו אחר כך שאפילו נהניתי ....
לאחרונה , הוטלה עלי המטרה לקרוא סיפור קצר בשם "פרחים לעכבר לבן" (מתוך אוסף סיפורי מדע בדיוני - הטוב שבטוב) . ממליצה . ממליצה. ממליצה .
ולמה אני מספרת את כל זה ?
המטלה הזו הוטלה עלי בתור עונש שעלי לשאת (על משהו אחר) . אין לי נסיון בכתיבת בלוגים ובהתחלה ניסיתי להתחמק ולחפש "באותיות הקטנות" פתח שיאפשר לי לכתוב משפט אחד 100 פעמים ובכל לצאת ידי חובה.
אבל הנה , יצא , וסיפרתי. וזו ההזדמנות להודות ל-XXXXX שלא מוותר לי וחושף אותי לעולמות חדשים (מדע בדיוני ? מי חשב על זה בכלל ...) ולו רק ידע כמה אני נהנית מזה ....
לילה טוב חברים.