|
|
|
לא להאמין שהשירים האלה עדיין מצחיקים אותי (טוב אולי הגזמתי, הם בעיקר מעלים חיוך גדול).
גם די מפתיע אותי לגלות שאחרי כל כך הרבה שנים אנשים עדיין זוכרים את המילים.
מימי
האמת רציתי לשים את שיר הטרטע עם אתניקס, אבל לא מצאתי את הקליפ המקורי, אז נתפשר על חם ויפת
בת'יה בת'יה מה העניינים?
"צריך לגמור כשיש טעם של עוד, אתה מבין?"
רק אושר!
הידעתן שסטטיסטית, באופן קבוע, כתשעה חודשים עד שנה אחרי מלחמה יש עלייה בשיעור הילודה? אחד ההסברים הוא שהחיילים חוזרים משדות הקרב לבנות זוגן, והשניים פשוט חרמנים אש אחרי כל הזמן בנפרד.
ואם הולכים לפי הקולנוע האמריקאי, אז ההסבר הוא שמצבי טראומה תמיד מעודדים סקס, בעיקר לא מוגן. ויוה הווליווד!
מקווה שתהנו מקצת סטנדאפ על סקס:
Louis CK Saddest Handjob in America
Mitch Fatel
ותוספת קטנה של הרגע האחרון:
Carlos Mencia stand-up on sex & The G Spot!
רק אושר!
חזרתי.
זהו, אין טעם להכחיש, אין מקום להסתתר. אחרי תקופה די ארוכה של היעדרות, הנני כאן שוב.
לא אכחד, התגעגעתי במידת מה (ולא רבה היא), אך כפי שרבים וטובים כבר הבינו לפני ועוד יבינו אחרי, זה חזק מאיתנו, בסופו של דבר גם העוזבים-חוזרים. יש משהו בפנטזיה, בתקווה, בחלום הלא ממומש והתשוקה הבוערת שחזק מאיתנו ומחזיר אותנו גם לכאן.
אז שוב שלום לכולן ולכולם, אני ו' ונראה שחזרתי.
רק אושר!
בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על הליכתו בדרך כל ארץ של לפטופ יקר ואהוב.
הוא שירת את בעליו וארצו נאמנה שנים, טייל ברחבי הארץ ושיעורי האקדמיה כמו גם ביצע את תפקידיו נאמנה ובהצטיינות הייחודית לו.
יהיה הארדיסקו זכור בזיכרון הוירטואלי לעולמי עד.
היפר-ריאליזם
מתוך ויקיפדיה: היפר-ריאזלם הוא ז'אנר באומנות (הן ציור והן פיסול) המנסה לדמות צילום ואשר שם דגש רב על פרטים ועל הסובייקט. היפר-ריאליזם נחשב כהתפתחות של פוטו-ריאליזם.
לאחרונה נתקלתי בעבודתו של Paul Cadden, צייר היפר-ריאליסט שמתמחה בציורים שנראים כמו צילומים, אותם הוא מצייר באמצעות גרפיט וגיר. חלק מציוריו מבוססים על "תמונות או קטעי וידאו ואמורים ליצור אשלייה של מציאות חדשה שלא הייתה קיימת בתמונה המקורית".
לאתר האומן:
http://paulcadden.com/
כמה דוגמאות מציוריו:
Closer
Reclining Nude
After
India
רק אושר!
יש כאלה אנשים יצירתיים בעולם, שחושבים על כאלה תחפושות מעולות לכבוד פורים:
הנשיא שמעון פרס התחפש לראפר (זה עוד יהיה להיט היסטרי בגלג"צ)
President Shimon Peres - Be My Friend For Peace
מידי פעם אני מקבל בקשות לפוסטים, חלקן משעשעות, חלקן מאתגרות, אבל כולן מהנות, בעבורי לפחות. אז לבקשת הקהל (ומפאת צנעת הפרט לא אציין שמות), קבלו עוד פוסט אומנותי.
האומן הקולומביאני פרננדו בוטרו נולד בשנת 1932 (יבדל"א), בשלושת העשורים האחרונים הוא זוכה להכרה בינלאומית בזכות ציוריו ופסליו המוצגים בכל העולם.
בעוד שעבודתיו כוללים סגנונות חיים ונופים, הוא בעיקר מתרכז בפורטרטיים מצביים. המאפיין הבולט הן בציוריו והן בפסליו הוא הפרופורציות המוגזמות של הדמויות, מה שבוטרו כינה בעבר "דמויות שמנות" או כפי שמבקריו מכנים זאת "אנשים גדולים". הוא נחשב אומן בעל סגנון אבסטרקטי. בשנת 2005 הוא יצא עם תערוכת ציורים המתארים את המצב המזעזע בכלא אבו-גרייב וביסס את ציוריו על הפרסומים בתקשורת. בשנת 2006 הוא חזר למוטיבים הקודמים שלו כגון משפחה ואמהות, וב-2008 יצא עם סדרת ציורים של קרקסים. (המידע תורגם מוויקיפדיה)
ציוריו מככבים בתערוכות ברחבי העולם, וחלקן אפילו מעטרות בתי מלון, כך למשל ב-Hotel Executive בנפולי.
ניתן לראות סרט אודותיו (52 ד' אנגלית/ספרדית) בקישור הבא:
http://www.documen.tv/asset/Botero.html
ייתכן שחלקכן תזהנה את הסגנון בזכות אחד מפסליו שמוצג בגן הפסלים במוזיאון ישראל בירושלים, איש על סוס, 1992:
להלן מספר מציוריו שעם קצת דמיון (וניתוק מוחלט מהרקע של חלקם), הן יכולות להיחשב בדס"מיות:
אבו גרייב, 2005
אבו גרייב, 2005
אבו גרייב, 2005
אשת קרקס, 2008
The Firing Chamber, 1999
Melancholy, 1989
ונסיים עם גרסאותיו לכמה ציורים מפורסמים:
ואם נפשכן חשקה בחיפוש אחר אומנים בעלי סגנון דומה, ייתכן ותתעניינו בציוריו של Mark Ryden, שאומנם סגנונו שונה, אך בהחלט ניתן לראות קווי דמיון. אבל הוא כבר עניין לפוסט אחר.
רק אושר!
אמנית מוושינגטון בשם Alexa Meade יצאה לאחרונה בפרוייקט צילומים נהדר, שמה שייחודי בו הוא שהצילומים שלה נראים ממש כמו ציורים. היא עושה זאת על ידי ציור על מושאי הצילום שלה, ורק לאחר מכן היא מצלמת אותם. לדעתי זה יוצא נפלא.
http://jirkavinse.files.wordpress.com/2011/04/ursulacopy.jpg?w=420&h=315
לא כזה מסובך, אבל זיהתן את השחקניות שהוא עשה שימוש בפניהן? אתן רמז לגבי האחרונה, מדובר בדראג קווין בשם Divine.
לתמונות נוספות, תצטרכו לחטט קצת בבלוג שלו (אם אינני טועה הוא הכין בינתיים רק שמונה או תשעה כאלה אז אל תחפשו עשרות תמונות כאלה):
http://jirkavinse.wordpress.com/
רק אושר!
בשנת 1988 יצא לאקרנים הסרט "מי הפליל את רוג'ר ראביט". סרט פורץ דרך באותה תקופה, בעיקר סביב הטענה שמדובר בפעם הראשונה שבה שחקנים בשר ודם משחקים צד לצד דמויות מצויירות. כמובן שזה לא נכון, בלשון המעטה, ואולי בעתיד נקדיש לך פוסט, אבל די לציין שסרטי האנימציה הראשונים היו מעין מופעי קרקס בין שחקנים בשר ודם לדמויות על המרקע עוד בשנים הראשונות של המאה העשרים.
אחת הדמויות שזכו לתהילת עולם היא לא אחרת מאשר אשתו של רוג'ר - ג'סיקה ראביט
למי מכן שזוכרת את הסרט, סצנת הפתיחה שלו היא למעשה סרט מצוייר קצר שבו משחק רוג'ר והתינוק בייבי הרמן, במהלך הצילומים רוג'ר מפשל ונאלצים לקטוע את ההפקה.
בעקבות זאת, ועובדה שכמעט ואינה ידועה בקרב הבריות היא שהוחלט לייצר כמה סרטים מצויירים נוספים בכיכובם של רוג'ר ראביט ובייבי הרמן. למעשה יוצרו שלושה כאלה, במאמץ רב, בעבודת תחקיר מעמיקה שלא נחסכו ממנה שום אמצעי, הנוסטלבלוגי הצליח להשיג עותקים של הסרטונים הללו, אכן מדובר בסקופ עולמי, אז תהנו:
Roger Rabbit - Tummy Trouble (1989)
מקווה שהשנה התחילה בטוב לכולם ובעיקר ששרדתם את הארוחות המשפחתיות ונותרתם בחיים כדי לספר על כך.
הפעם פוסט סתמי בקטנה. רק בשביל המצב רוח.
היו שמחים, חייכו קצת, זה תמיד עוזר.
בעתיד אפתח דוכן לחלוקת חיבוקי עידוד ואושר וירטואלים, הכול חינם, אין כסף.
ציורים קינקיים
