נוסטל-בלוגי

מידי פעם אני מקבל בקשות לפוסטים, חלקן משעשעות, חלקן מאתגרות, אבל כולן מהנות, בעבורי לפחות. אז לבקשת הקהל (ומפאת צנעת הפרט לא אציין שמות), קבלו עוד פוסט אומנותי.

האומן הקולומביאני פרננדו בוטרו נולד בשנת 1932 (יבדל"א), בשלושת העשורים האחרונים הוא זוכה להכרה בינלאומית בזכות ציוריו ופסליו המוצגים בכל העולם.
בעוד שעבודתיו כוללים סגנונות חיים ונופים, הוא בעיקר מתרכז בפורטרטיים מצביים. המאפיין הבולט הן בציוריו והן בפסליו הוא הפרופורציות המוגזמות של הדמויות, מה שבוטרו כינה בעבר "דמויות שמנות" או כפי שמבקריו מכנים זאת "אנשים גדולים". הוא נחשב אומן בעל סגנון אבסטרקטי. בשנת 2005 הוא יצא עם תערוכת ציורים המתארים את המצב המזעזע בכלא אבו-גרייב וביסס את ציוריו על הפרסומים בתקשורת. בשנת 2006 הוא חזר למוטיבים הקודמים שלו כגון משפחה ואמהות, וב-2008 יצא עם סדרת ציורים של קרקסים. (המידע תורגם מוויקיפדיה)
ציוריו מככבים בתערוכות ברחבי העולם, וחלקן אפילו מעטרות בתי מלון, כך למשל ב-Hotel Executive בנפולי.
ניתן לראות סרט אודותיו (52 ד' אנגלית/ספרדית) בקישור הבא:
http://www.documen.tv/asset/Botero.html

ייתכן שחלקכן תזהנה את הסגנון בזכות אחד מפסליו שמוצג בגן הפסלים במוזיאון ישראל בירושלים, איש על סוס, 1992:


להלן מספר מציוריו שעם קצת דמיון (וניתוק מוחלט מהרקע של חלקם), הן יכולות להיחשב בדס"מיות:

אבו גרייב, 2005


אבו גרייב, 2005


אבו גרייב, 2005


אשת קרקס, 2008


The Firing Chamber, 1999


Melancholy, 1989


ונסיים עם גרסאותיו לכמה ציורים מפורסמים:





ואם נפשכן חשקה בחיפוש אחר אומנים בעלי סגנון דומה, ייתכן ותתעניינו בציוריו של Mark Ryden, שאומנם סגנונו שונה, אך בהחלט ניתן לראות קווי דמיון. אבל הוא כבר עניין לפוסט אחר.

רק אושר!