אני חשבתי שזה קטע ישראלי שכזה לנסוע למדינה אחרת, או לחזור לישראל לביקור, להתקשר לכול מי שמכירים שגר בסביבה ביום שמגיעים לומר לו "איח בין דו" (=אני כאן, בגרמנית) ולצפות שהבנאדם יעזוב את כול החיים שלו, כול התוכניות שלו, אפילו אם הן הסתכמו בלשבת ולבהות בחלל כול היום, העיקר שהבנאדם יבוא לארח חברה, להראות את המקומות הטובים שבעיר ואפילו לפתוח את ביתו לאירוח, ואם אפשר אז גם לכמה חברים אקראיים שאספנו בדרך.
למה ישראלים (וישראלים לשעבר) לא מוסגלים לשלוח איזה התראה קטנה מראש? להזהיר? לאפשר לתכנן תוכניות? אפילו להכין איזה תירוץ...
נראה לי שאנחנו לא נותנים התרעה מראש מכמה סיבות:
א. אנחנו אוהבים את יומרת הספונטניות (ולא משנה שזה לא ספונטניות שנוחה לצד השני), או בשפה יותר צברית אנחנו אוהבים לאלתר, נסיעות, מלחמות, מבצעים, מקום לישון או לבלות וכו'.
ב. אנחנו לא באמת רוצים לאפשר לצד השני אפשרות להתחמק, שהרי אם אני כבר כאן, עכשיו, ברגע זה, ולא אהיה שוב בעשור הקרוב, אז ברור שאתה צריך לוותר על חייך בשבילי, אפילו אם זה רק לערב אחד, שהרי לא תהיה הזדמנות אחרת. למה בכלל להתריע מראש?
ג. למה להתקבע על משהו? למה להכין תוכנית מראש? הכיף הכי גדול בטיול זה הדברים שקורים על הדרך, אז למה למנוע מעצמי מראש את האפשרויות הבלתי נדלות של דברים מדהימים שחייבים לקרות ברגע שיוצאים לטייל?
ד. (שזה בדיוק כמו הסיבה הקודמת רק במילים אחרות) זו נראית לי הסיבה המרכזית, אנחנו עושים את זה כי אנחנו רוצים קודם כול להגיע, לראות מה הן כול האפשרויות שעומדות בפנינו, מי יודע, אולי איזה בחורה מדהימה תידלק עלי ויהיה לי ליל תענוגות, אולי איזה איש עסקים יאמץ אותי ויתן לי את המפתחות לווילה שלו בקיסריה וגם מפתחות לאוטו, הכול יכול להיות, מי יודע. אבל רק אם לא באמת מצאנו משהו טוב יותר לעשות אז יאללה נלך על תוכנית ב' ונתקשר לאיזה חבר מגן טרום חובה שלא היינו איתו בקשר בעשרים שנה האחרונות אבל איתרתי את המספר שלו במיוחד כי שמעתי שהוא גר עכשיו באזור, אבל למה לקחת את הסיכון ולהזהיר אותו מראש?
ולמרות כול זאת, היום גיליתי שכנראה צורת ההתנהגות הזאת היא לא רק נחלת הישראלים, כנראה שאפשר להרחיב את זה ליהודים באופן כללי, גם יהודים מחו"ל, שמעולם לא היו בישראל, הם כנראה גילו גם את השיטה ועושים לנו בדיוק את אותו הדבר - ביקור פתע+חברים.
ואני, אני נחמד מידי בשביל לומר "לא", וזה לגמרי בסדר שתבואו כמה אנשים, שאני בכלל לא מכיר, וגם לא יותר מידי מסתקרן להכיר, וכו' וכו'.
ס'עמק, הלכו התכוניות לסופ"ש (אפילו שהן לא היו יותר מידי מרגשות).
רק אושר!
לפני 14 שנים. 9 ביולי 2010 בשעה 18:16