ביג דאדי

לילדה יש אופני כושר בדירה.

אופנים אדומות, משוכללות, שקנתה אך לא השתמשה בהן.

עד שהכרנו.

העברתי לילדה את אופני הכושר לסלון וסיכמנו שכל יום היא מפדלת חצי שעה ושולחת לי תמונה שלה על האופניים אחרי האימון עם מס' הקילומטרים שעברה.

השבוע לא קיבלתי את הדיווחים היומיים מהילדה.

 היום הגעתי לילדה הבייתה וראיתי שיש אבק על האופניים.

שאלתי את הילדה אם התאמנה השבוע, כמו שסיכמנו.

היא האדימה, "לא דאדי, השבוע לא הספקתי, היו לי הרבה מטלות בעבודה ונשארתי עד מאוחר וכשהגעתי הבייתה נפלתי שדודה על המיטה..."

"והיום? התאמנת?"

"עוד לא דאדי, אני אתלבש ואתאמן עכשיו"

"אין צורך להתלבש, תתפשטי ותעלי על האופניים"

"אבל דאדי"

ואז היא רואה את הידיים ניגשות לחגורה

"כן דאדי" והיא מתחילה להתפשט, המבט שלה מפוחד אך עם זו מגורה והיא עולה על האופניים ומחכה לאות שלי להתחיל.

"רגע ילדונת" ואני ניגש אליה ומשחק לה בשדיים, מעביר את היד שלי מלמעלה למטה בתנועות סחיטה וחליבה, כמו שהיא אוהבת, והפטמות שלה מזדקרות, והנשימות שלה מתארכות.

אני קושר לה חוט סביב כל פטמה, קצה קשור לפטמה וקצה קשור לפדאל של האופניים.

לוקח את הויברטור שהיא אוהבת, מניח על מושב האופניים מצמיד לדגדגן שלה ומפעיל על מהירות בינונית.

"עכשיו את יכולה להתחיל"

תנועות הפידול גורמות לשדיים שלה להימתח במקביל, בתנועות של חליבה, רגל יורדת ושד נמתח, רגל עולה והכאב עובר לשד השני שנמתח עם הרגל השנייה שיורדת.

"יש לך חצי שעה להתאמן, אני בטוח שאחרי האימון הזה לא תתעצלי יותר"

"כןןן דאאאאדדדי"

העונג מהויברטור המוצמד לדגדגן והכאב מהפטמות הנמתחות לסרוגין מביאות אותה לגבול.

" אני גומרת דאדי"

"בכיף ילדה, רק לא להפסיק יש לך עוד 25 דק' כאלו, ולא לשכוח לנקות אחרייך"