בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סוף עידן התמימות.

"אנחנו חופשיים עד לרגע ההחלטה. מרגע זה, ההחלטה שולטת במחליט". {ברטראנד ראסל}.

"והוא מכה על חטא
והוא מכה על תוהו.."

{מילים, יונתן רטוש - לחן, צביקה פיק}.
=========================
לפני 6 שנים. 20 באוגוסט 2018 בשעה 6:10

עבדתי אצלו שנים רבות.

אורי, לימד אותי את כל אשר אני יודעת על תקשורת, על תקשורת כתובה בפרט.

 

אורי, היה הביה"ס הראשון לעיתונאות. רבים מטובי וגדולי העיתונאים, למדו/עבדו אצלו, ונחשבים היום עיתונאים מובילים  בתחום התקשורת.

אורי, היה מורי ורבי בתחום. גם שמעולם לא הייתי בצד הפוליטי שלו, הוא תמיד אמר לי, כל עוד אני עושה מלאכתי נאמנה, אין שום בעיה מבחינתו. וכך אכן היה.

במסגרת פעילותו הפוליטית עסק בנושא זכויות האדם, נלחם נגד כפייה דתית, נגד אפליה עדתית, למען שוויון זכויות לערביי ישראל ולמען שלום והשתלבות של ישראל במרחב השמי.

אורי, היה איש רב פנים. "העולם הזה" היה השופר, לדרכו ודעתו.

"ללא מורא וללא משוא פנים".

"נמר של נייר".

אפשר היה לא להסכים איתו, אפשר (היה) אפילו לכעוס על אורי. אבל, אי אפשר היה שלא להעריך אותו.

אורי ורחל ז"ל, זוגתו המורה המיתולוגית וצלמת מוערכת, לא הביאו ילדים לעולם מבחירה מודעת.

מאידך, רבים מאלו שבחרו לעסוק בעיתונות, אם בזכותו ו/או השראתו, משמאל /ימין, כולנו היינו ילדיו.

הייתה לי הזכות להיות אחת מהם.

 

מבכה על מותו של מורי ורבי בתחום התקשורת. איש יקר ואהוב עלי מאוד.

 

R.I.P

 

להבה חשופה.

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 11 באפריל 2018 בשעה 8:01

 

אני, להבה חשופה, בת לאם ילידת גרמניה, ז"ל. ולאב צבר, יבדל לחיים ארוכים וטובים.

מאשימה, את ראשי הממשלה לדורותיהם בדיבורים כמו חול. כל שנה בערב יום הזכרון, לשואה ולגבורה,

נואם ראש הממשלה ונבחרי הציבור, מעל כל במה, גבעה ותלולית על החובה לסייע לניצולי השואה.

משנת 2007! כלומר, כעשור שלם של רפורמות, הטבות ומענקים אבל היחס הזה של שליש מניצולי השואה שחיים מתחת לקו העוני- נותר זהה.

 בארץ, נותרו מעט מאוד אנשים, ששרדו ויכלו להמשיך בחיים. רובם, בגיל "הגבורות" וזמנם קצוב. לפי סקר אחרון שנערך, נותרו בערך 340.000 יהודים ניצולי שואה (208.000 ניצולי שואה חיים בארץ) וברחבי העולם.

 תוך כ - 10 שנים גם הם ילכו לעולם שכולו טוב. ואז מה? מורשת השואה תעלם?.

 אין, מקום שמשמר את זכרון השואה, כמו, "יד ושם". לכן מצווים אנו להתמיד ולהזכיר, את מלחמת העולם השניה.

את, *השואה הנוראה, רצח 6 מליון יהודים, צוענים ועוד מיעוטים, שלא "התאימו" לקרטריון הידוע בשם "הגזע הארי".

למען, לא יקום דור "שלא ידע את יוסף". כדי שהשואה והכחדת העם היהודי לא תעלה אפילו בתאוריה.

הביטוי לזכור ולא לשכוח. צריך להיות שגור בפי כל אחת\ד שחי בארץ. זו צוואתם! של המתים לחיים!.

למען, 6 מליון יהודים שנספו בשואה הארורה. למען אלו המכחישים את *השואה!!.

אני, להבה חשופה, בת לאם ילידת גרמניה ז"ל. לא אשכח זאת לעולם.

*אימי, ז"ל. מעולם, לא נזקקה לסיוע כלכלי מהאולימפוס השלטוני, הזחוח. גם לא מממשלת גרמניה.

 

**בסוריה, נהרגו כמעט חצי מיליון גברים, נשים וילדים. כשני מיליון איש נפצעו. והעולם שותק.

 

להבה חשופה.

לפני 6 שנים. 16 בפברואר 2018 בשעה 11:34

אמא.

120 ימים עברו מאז שהלכת מאיתנו.

הזמן, ממש לא מקל איתנו.

כבר, לא נוכל לומר לך עד 120 שנים.

כמו שתמיד אמרנו לך בימי הולדתך .

חברים שלי, ראו את הסרטון שעשינו לך ליום הולדתך ה 90 אהבו ופירגנו לך ולנו.

אבל, את יום הולדתך ה 94 לא חגגנו באמת. אלא על קברך.

120 ימים חלפו. הלילות כ"כ קשים לי. השיחות עימך באישון הליל, כבר לא יהיו.

120 ימים שאת לא איתנו. לא תחגגי עוד מעט, את הולדת (עוד) שני נינים שיוולדו בקרוב.

 "הבטחות צריך לקיים", אמרת לנכדים וביקשת מהם עוד הרבה נינים. 

כי "נכדים, זו השקעה על הילדים שלנו", כך אמרת בכל מפגש משפחתי.

התגאת, בכולנו מאוד. ואנו בך ובאבא תמיד.

הנינה שלכם, היא האור הגדול בחייכם. כל יום שישי, קנית לה בלונים כי היא אהבה לשחק איתכם עם הבלונים.

הנכדים, הבטיחו לך שימלאו את בקשתכם לעוד נינים. וכך יהיה.

120 ימים שאינך. את כ"כ חסרה והכאב כה גדול.

את לא עימנו, במציאות היומיומית. אבל תמיד עימנו בלב.

 

להבה חשופה.

 

 

 

לפני 6 שנים. 26 בינואר 2018 בשעה 12:06

מחר, ה- 27.1.18  הוא יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. 

 

"יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוא יום זיכרון לזכר השואה המצוין ב-27 בינואר. תאריך זה נבחר משום שהוא    היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום, ושימש מדינות אחדות, ובהן גרמניה ובריטניה,    כיום הזיכרון לשואה עוד קודם להחלטת האו"ם. לראשונה צוין יום זיכרון זה בשנת 2006, 

  וההחלטה עליו התקבלה פה אחד. ההחלטה מציינת את רצח היהודים ומיעוטים נוספים בידי הנאצים.יי 

  האנטישמיות לא פסה מהעולם. לא רק שלא נעלמה אלא מתחזקת ומראה את הצד המכוער שלה.

  באמריקה ואירופה בפרט.

  *לזכור ולא לשכוח, זו צוואתם של המתים והחיים גם כן.

  לזכר, אותם 6 מליון יהודים שניספו, נרצחו, הושמדו בתאי גזים. ולזכר עוד הרבה מאוד מיעוטים, שניספו גם    הם.

 

 

*לזכור ולא לשכוח - לעולמי עד.

*ואף מילה על החוק הפולני החדש. חוק המהווה, עילה למכחישי השואה. :(.

 

בסוריה, מתבצע רצח המוני החל מ 2011 גם באמצעות נשק כימי ע"י חיל האוויר הסורי.

יותר מ-500,000 הרוגים בסוריה, מעל מיליון וחצי פצועים. ומעל 11 מיליון פליטים.

והעולם שותק!.

 

אמא, הבטחתי לך.

 

להבה חשופה.

 

 

לפני 7 שנים. 15 בנובמבר 2017 בשעה 19:48

אמא, הלכת האור בבית כבה.

 יודעת שלא רצית שכך יהיה.

אבל,

אמא!! את, חסרה.

 

איך אבא אומר:

"החיים שלנו? כבר לא בורוד".

 

 אוספת את כל המילים שלכם.

את כל החיוכים אוצרת.

תמונה יפה יוצרת.

אבל, 

בלילות של השקט והחושך..

דברים קורסים. דברים נקיים,

חלקים ושלמים, נופלים.

 

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/0/01/Yahrtzeit_candle.JPG

 

להבה חשופה.

לפני 7 שנים. 17 באוקטובר 2017 בשעה 3:50

הייתה צדקת גמורה.

 

מודה לחבריי, על תמיכתם.

 

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/0/01/Yahrtzeit_candle.JPG

 

   

להבה חשופה.

לפני 7 שנים. 18 בספטמבר 2017 בשעה 19:44

יש לי זוג הורים מדהימים -  אני מעריצה אותם ומודה בלב שלם וגאה - זכיתי לגדול בצל קורתם ואהבתם.

זוג הורים שעד לפני חצי שנה, הגיל לא היה שום מכשלה בחייהם. הם, חוו וחיו חיים מלאים ונפלאים.

............

לראות את אימי היקרה, שוכבת, במיטת חוליה מחוברת לכל מיני מכשירים, רוב הזמן ללא הכרה.   

לראות את אבי היקר, יושב צמוד למיטה, לוחש לה מילות אהבה (כאילו לא חלפו 68 שנות נישואין).

מלטף, בעדינות רבה את כף ידה הכחושה. קורע את ליבי לגזרים.

לראות את אמי היקרה, ברגע של הכרה ומבעד מכשיר Bipap, מנסה לחייך ולסמן נשיקה לאבי.

 

 לראות, דמעה קטנה זולגת, על לחיו הקפואה של אבי, המנסה בכל כוחו להחזיק מעמד ולא להישבר ליד אמא.

קורע את ליבי לרסיסים. מתאפקת לא לבכות. צריכים להיות חזקים עבור אבא.

עומדת, לצידם, מנסה להחזיק פאסון למענם.

והלב, הלב נקרע, נשבר לרסיסים ומדמם.

 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=586075&blog_id=13979

 

להבה חשופה.

לפני 7 שנים. 8 במרץ 2017 בשעה 11:23

"אני אישה רעה": המסר הכי חזק שתשמעו ביום האישה 2017
לרגל יום האישה הבינלאומי ביצעה איה כורם, בשיתוף פעולה עם תשעה ארגוני נשים, את "אני אישה רעה", קטע ספוקן וורד בהשראת הנאום המפורסם של נינה דונובן ואשלי ג'אד. אל תחמיצו. (nrg)

 

אני אישה רעה | כתיבה ותרגום: איה כורם, טקסט מקורי: ננסי דונובן

==============================================

אני אישה רעה.
כשכל שיחה מתחילה ונגמרת באם אני יפה או מכוערת.
כשמדברים על מה שלבשתי ועל כל קילו שירד או שעלה,
במקום על מה שאמרתי, ובלי להקשיב למילה.
כשנכנסים לי לדברים, כשאומרים לי לחייך,
אני אישה רעה ואיך לא?
אם יש לי דעה על כל מה שהוא לא תינוקות ולחיים מתוקות,
ואיך תראי צעירה בעשר שנים
ואיך מורידים כתמי דם מסדינים
רעה כשאני מתעקשת,
רעה אם אני לא מתביישת,
רעה כשאני דורשת, במקום לעפעף ולבקש,
רעה כשאני מתפשטת ועוד יותר כשאני מתלבשת,
יש מי שיאמר רעה כבר מגיל ארבע או חמש.
אבל אני לא רעה כמו גזענות, הונאה, אלימות, ניגוד עניינים, הומופוביה,
תקיפה מינית, שנאת נשים, בורות מרצון, כמו אפליה,
אני לא רעה כמו לגרור מישהי בכוח לשיחים,
רק בגלל שיש לי מסיבת רווקים
לא רעה כמו לקצר את העונש,
לא רעה כמו לרשום הערה,
לא רעה כמו לקרוא לאונס ״בעילה אסורה - בהסכמה״.
לא רעה כמו לדחוף את הלשון,
לא רעה כמו להפשיט על שולחן הלשכה,
לא רעה כמו להושיב על הברכיים,
לא כמו לשלם עבור שתיקה

אני לא רעה כמו מי שמסית, משקר ומבאיש,
ששורף תינוקות, שמכה, מאיים ומכיש,
מי שמשפיל, מנצל, שגונב ומכחיש
אבל אני אישה רעה מאוד,
אחרת למה לקלל ולאחל לי מוות ורצח ואונס,
איפה שגם ההורים שלי רואים,
אני בטח אישה רעה מאוד,
אני כנראה אישה נוראית.
אני אישה קולנית, פולניה, צעקנית, הורמונלית, בכיינית ומרירה.
רעה ומכוערת בדיוק כמו הנשים שלפני,
אלה שנתנו לי זכות בחירה.
כמו המאבק לשוויון בשכר,
אתם מבינים, גם כשאנחנו סוף סוף מצליחות,
המשכורות שלנו נחתכות
בסכינים, מוטות ברזל, באקדחים, בפטישים
64 אגורות לכל שקל של גבר,
אפילו פחות אם זה גבר לבן,
תורידי שלושים ושלושה אחוזים, אם את אישה ערביה
תורידי ארבעים ושישה אחוזים, אם את אישה אתיופית
תורידי מאה אחוז אם את מתה.
אני יודעת, זה לא קל להסתכל על הפריווילגיות שלכם,
על זכויות היתר שלכם,
אתם אולי מפחדים מהאמת,
אבל אני מה יש לי להפסיד?
בעיר שלי, במדינה שלי, אני לא יכולה לראות,
העיניים שלי דבוקות לקצות האצבעות
כדי שלא תבלבל חלילה קשר עין עם הזין
חצי מהחיים אני מורידה את החיוך,
כדי שלא תחשוב שאני רוצה להוריד לך את המכנסיים.
ואני לא מפחדת להיות רעה,
כי אני רעה כמו ויקי, כמו דפני, כמו דנה, עדינה,
כמו כמו שולה, גאולה, כמו מאי פאטל, כמו מלכה,
כמו אסתר המלכה, כמו מרים הנביאה,
רעה רעה רעה.
ורק רציתי להזכיר שאנחנו יותר חזקות
מהחומות שבניתם ושתבנו עוד מסביבנו,
שכבר דפקו לנו מכות,
וסליחה על הביטוי, אני רק מצטטת את מנהיג העולם החופשי,
״הפוסי״ שלנו, לא נמצא שם בשביל ההנאה שלכם האישית.
הוא קיים בשביל ללדת דור חדש של נשים מכוערות, מגעילות, וולגריות, גאות, יהודיות, מוסלמיות, נוצריות,
דור חדש של נשים רעות. 

 

להבה חשופה!@!

לפני 13 שנים. 30 בינואר 2011 בשעה 5:45

אני, דודה לתאומים מדהימים.

מזל טוב להורים הכי הכי.

מאושרת עד בלי די.




להבה חשופה!@!

לפני 15 שנים. 19 באוקטובר 2009 בשעה 4:01

"כולנו מעוצבים שוב ושוב בידי אוהבינו, ואף שאהבה. עשויה לחלוף, אנו נשארים יצירתם שלהם- יצירה שקרוב לודאי אין הם מכירים, ולעולם אינה אותו הדבר עצמו שאליו התכוונו." פרנסואה מוריאק מתוך מדבר האהבה.


יש בי (עדיין) חותם שלו - גם זה יחלוף. 


reset.


סיום - פרידה.


פרידה - סוף.


סודות ששמרתי בבטן.


*Non, Je ne regrette rien


 


להבה חשופה.!@!