סוף עידן התמימות.

אמא.

120 ימים עברו מאז שהלכת מאיתנו.

הזמן, ממש לא מקל איתנו.

כבר, לא נוכל לומר לך עד 120 שנים.

כמו שתמיד אמרנו לך בימי הולדתך .

חברים שלי, ראו את הסרטון שעשינו לך ליום הולדתך ה 90 אהבו ופירגנו לך ולנו.

אבל, את יום הולדתך ה 94 לא חגגנו באמת. אלא על קברך.

120 ימים חלפו. הלילות כ"כ קשים לי. השיחות עימך באישון הליל, כבר לא יהיו.

120 ימים שאת לא איתנו. לא תחגגי עוד מעט, את הולדת (עוד) שני נינים שיוולדו בקרוב.

 "הבטחות צריך לקיים", אמרת לנכדים וביקשת מהם עוד הרבה נינים. 

כי "נכדים, זו השקעה על הילדים שלנו", כך אמרת בכל מפגש משפחתי.

התגאת, בכולנו מאוד. ואנו בך ובאבא תמיד.

הנינה שלכם, היא האור הגדול בחייכם. כל יום שישי, קנית לה בלונים כי היא אהבה לשחק איתכם עם הבלונים.

הנכדים, הבטיחו לך שימלאו את בקשתכם לעוד נינים. וכך יהיה.

120 ימים שאינך. את כ"כ חסרה והכאב כה גדול.

את לא עימנו, במציאות היומיומית. אבל תמיד עימנו בלב.

להבה חשופה.