סוף עידן התמימות.

שיר נהדר

C'est la Vie
סְה לָהּ וִי.
(אֵלּוּ הַחַיִּים)

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת דּוּמָם עַל נִיר עֹז,
הַדָּם כְּבָר יָבַשׁ, לֹא נִשְׁאַר מָה לִבְזֹז.
רַק רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ, מֻפְרָע דּוּ-קָטְבִּי,
מְנַחֵם אֶת עַמּוֹ הַשָּׁבוּר: סְה לָהּ וִי.

שָׁקְטוּ וְנָדַמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ,
נָפַל הָעוֹטֵף בְּ"מִקְרֶה" עַל חַרְבּוֹ.
אַף אֶחָד לֹא אָשֵׁם בְּמוֹתוֹ שֶׁל אָבִי,
נִרְצַח כָּכָה סְתָם, בְּמִקְרֶה, סְה-לָהּ-וִי.

הַכְּתֹבֶת הָיְתָה רְשׁוּמָה עַל הַקִּיר,
"לֹא יָדַעְתִּי", טוֹעֵן הַמַּנְהִיג שֶׁהִפְקִיר.
אַף אֶחָד לֹא מָשַׁךְ שׁוּב בְּדַשׁ מְעִילִי,
סְה לָהּ וִי, לֹא יָדַעְתִּי, בָּאִמָּשׁ'לִי.

זֶה גַּנְץ, זֶה יָאִיר, זֶה הַשְּׂמֹאל שֶׁלָּכֶם,
זֶה בִּגְלַל אַלְטָלֵנָה, אֲנִי לֹא אָשֵׁם.
זֶה בִּכְלָל הַצָּבָא שֶׁיָּזַם אֶת הַכֹּל,
סְה לָהּ וִי, מִתְבַּכְיֵן, הַמַּנְהִיג הַסָּגֹל.

שׁוּרוֹת שֶׁל קְבָרִים בְּאַדְמַת הַקִּיבּוּץ,
בְּרֹאשׁ כָּל תְּלוּלִית, מִתְנוֹסֵס עוֹד תֵּרוּץ.
כֻּלָּם אֲשֵׁמִים בְּמֶחְדָּל קוֹלוֹסָאלִי,
מִלְּבַד הָאָדוֹן סְה לָהּ וִי הַנּוֹרְמָאלִי.

אָז עָלְתָה חֲרִישִׁית, בַּת קוֹל הֲמוּמָה,
וְהָפְכָה לְנַחְשׁוֹל, שֶׁגּוֹעֵשׁ בְּעוצְמָהּ.
אֶת הַנֶּזֶק גָּרַמְתָּ, הָרַסְתָּ כָּאן עַם,
תִּזָּכֵר סְה לָהּ וִי לְדֵרָאוֹן הָעוֹלָם.

תֶּאֱרֹז אֶת הַפְּסִיכִית וְאֶת הַיָּלְדָ"ז,
נְאַרְגֵּן לָכֶם תָּא, בְּסִגְנוֹן אְלְקַטְרָז.
תְּכַבְּדוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶת זִכְרוֹ שֶׁל אָבִי,
כְּשֶׁתֹּאמַר לִשְׁנֵיהֶם, סְה לָהּ וִי, סְה לָהּ וִי.

עָנָן שִׂיאוֹן
חנוכּה 23