השישה באוקטובר חזר. שמעתי את השר ברקת אומר שניהול המלחמה מופקר, ושמעתי את נתניהו עונה שאמריקה לא אומרת לנו מה לעשות, ושמעתי את הנשיא מזהיר את הפוליטיקאים אבל בלי שמות, הוא נזהר בדיוק כמו אז, ושמעתי את בן גביר עושה לנתניהו 'בר-לב' ואת אמסלם חוזר ומטריד את הרמטכ"ל כמו רגב, איזו חגיגה, איזו חגיגה, ואת הגידופים הנוראים על הורים שכולים ועל חטופים וחטופות בעזה ועל הוריהם, המגמה השתנתה, אין ספק, מאחדות לקללה. והיא לא משתנה מאליה. יש שעובדים בזה. השר לשעבר יזהר שי, ששכל את בנו ירון בשבעה באוקטובר, וחטף קללות לא מעטות, הפציר ברה"מ לקרוא ולדרוש מעדת המחרפים לעצור. שזה לא יתכן ולא מקובל. הוא לא נענה. אם רק אפשר היה לתלות שמיכה עבה בין הלוחמים לבין הנבחרים ודבריהם בממשלה, ולהסתיר מעיניהם את מעשה הזוועה שהנבחרים נוהגים ברגע הזה. הלוחמים נמצאים שבעים יום עם אצבע צמודה על ההדק, מתח מוטרף, חללים לא מעטים, ואש מאיימת 24 שעות, ואלה מחרפים ומגדפים במקהלה. מאז שמעי בן גרא לא נתקלנו בעדת מקללים שכזו. המערכה עוד ארוכה. האש עוד תימשך. הצפון חייב תגובה. הדרום חייב טיפול. התשתית הכלכלית נסדקת והולכת ואנחנו חייבים אחריות ואחראים על ההגה. עכשיו אחריות, עכשיו אחראים.
כתב - רינו צרור בX.
להבה חשופה:
