משאלות לב

אני פוקח את עיני לאט, בתחילה החדר והאור משחקים עם דימיוני. אט אט אני מתעורר נושם את הבוקר החדש.מסתכל בשעון 5:27 בבוקר.

אני מסתכל לימני וראה אותה שוכבת ללא שמיכה. האור מהחלון נופל על עורה הבהיר, מדגיש את קימוריה. הוא מוחזר כברק על הקיר מאבזם הקולר. מבטי נמשך אל סימני האתמול. אני מסתובב על צידי וסופר את נשמיותיה. פניה מוסתרות ממני, שעירה השחור מונח מעליה כמשתוקק ליפול מהמיטה. את סוקר את גופה הענוג. בתחילה העכוז הפצוע הפונה מעלה, את גווניו האדומים והסגולים את קווי הדם הישרים כסרגל ואת הנפיחות סיבבן. היא בשינה עמוקה רפויה לחלוטין עכוזה פתוח בטבעיות כך שהזנב נופל בין רגליה. הוא מושך אותי להביט ברגליה, הקעקוע על ירך ימין נבלע בחלקו ע״י המטומה סגולה. קרסוליה עדיין בכפתים. פתאום גופה מצתמרר כאילו הוא מרגיש את מבטי המלטפים. נקבוביות גבה ניצבים אחד אחד ושיערה סומר. 

אני מחפש את פניה ואינם, רק גלים שחורים של ים מושלם. ידיה מעל לראשה, מזמינות צומת לב לשדה הימני. הוא משחק עימי, מכסה טפח חושף תחילת קעקוע. סימני האתמול ניכרים גם כן. היא תזכור את האתמול שתלבש את החזיה החדשה שקנינו. אני ממשיך לבהות, לאהוב, לתהות, להעריך, להזכר...

פתאום אני מרגיש את שפתיה נושקות לי בעדינות חרש. בוקר טוב, השעה 8.