משאלות לב

היא נכנסה למעלית ומיד נפלה אלי. מתחפרת, ממששת, מגרגרת. אני תפוס בשערה ומושך את ראשה לאחור. בוחן את עיניה לפי שאני נושק לה ארוכות.

אני מרגיש את האריה שבי מתחיל להתעורר. בעודי אוחז בשערה אני מוביל אותה אל תוך החניון. היא כבר יודעת היא כבר מרגישה את מאזן הכוחות. היציבה שלה לגמרי התמסרה להובלה שלי. היא נכנעת אט אט לצורך לשחרר, להרגשה הבטוחה של אחיזתי.

מרב בלבול היא אינה מצליחה להסביר היכן הרכב. אני לוקח אותה לפינה חשוכה ומוסתרת. מצמיד לקיר, יד על הצוואר; אצבעות על העורקים היא נכנסת לסאבפייס ברגע. אני תומך בה ומחזיק אתה בזמן שהיא משחרר את העולם הזה לטובת הציפה בריק.

היא מתחננת למגע היא יודעת למי היא שייכת ברגע זה. אני מעלה את שמלתה מעל לראשה, תוחב את ידי את האצבע והאמה אל מקורה.
היא מוציאה אנחנה, חונקת צרחה. אני מרגיש איך היא פועמת שם למטה. גם הרצפה כבר רטובה.

אני מסובב אותה אל הקיר, 7 סטירות, אחת משאירה את כף ידי על עכוזה הלבן. אני מעמיד אותה ותפוס את הכוס שלה עם שני אצבעות מאחור ומוליך אותה כשהיא תלויה עליהן כעל וו. מגיעים לרכב, אני מוריד אותה לר' ונושך את פלח ימין. פותח אתההדלת ומושיב אותה.

משם אני נוהג.

נותן לה לרדת בבטחה.

7 דקות.