ז'קי ומומו מהתקווה

ביום שישי עשיתי לנשמה שלי עונג שבת.
קודם כל לקחתי אותה לעשות קצת קניות של אוכל למה מרוב שיבאתי לה בתחת נייה לה קצת קשה לעמוד לבשל. ואני מה לא אשים לב לדברים כאלה? ישר אמרתי לה בואי נזמין אוכל במקום שתעמדי למה רציתי לביא לה עוד בתחת, אבל הנשמה שלי רצה לביא אותה בסיבוב בדיזינגוב סנטר.
יאללה למה לא.
לקחתי אותה לכול שם בקפה של הקומוניסטים על שם פידל קסטרו, אבל הנשמה שלי אמרה לי שזה לא על שמו ושיש שם חנות בגדים. דווקא יפה בקובה. סבבה שם. עאלק קומוניסטים אבל כל היום מסטולים ואיזה כוסיות. יצא לי ליות שם לפני עשר שנים עם מומו מתי שבדקנו איך אפשר לביא משם קצת דברים טובים בלי שמהמכס יראו. אבל בסוף ירדנו מזה למה הקובנים מחורפנים.
קיצ, ישבנו שמה בבית קפה ואחר כך נשמה לקחה אותי לשוק האוכל. באמא שלי יש שמה יותר אוכל משיש בתקווה אבל אין על החומס של התקווה.
קנינו שמה אוכל עירקי וגם כן אוכל ווזווזי בשביל כפרה שלא תגיד שלא דואגים לה.
אחר כך ישבנו וראינו יחד טלוויזיה, והנשמה שלי כל רגע מפריעה לי בחדשות ושואלת מתי אני יקח אותה ואני משחק לה אותה אדיש, ככה מעביר לה תאצבעות שלי בכוס שלה ואומר לה שמתי שאני ייקח אותה היא כבר תדע.
והיא מתחרפנת ומביאה אותה באדוני אדוני באמא שלך אני מתה. ואני מכניס לה אצבע ואומר לה שעוד לא מספיק רטוב לכלבה שלי ושאם היא לא מרטיבה אני לא בא.
ישר ירטיבה אז לקחתי אותה לחדר שינה.
במיטה שמתי אותה ברגלים וידים פתוחות וקשרתי אותה ככה למיטה. אבל לא חזק למה לא בא לי לעצור לה תדם רק שתרגיש שהיא השפוטה של הגבר שלה שיעשה בה מה שבא לו.
וככה אני משחק לה בכוס ואומר לה לפתוח בשביל הגבר שלה, והיא מתה. ואני מביא לה תגמירה הראשונה בשביל שתרגיע קצת חמה מרוב שניענעה נשברה לנו המיטה וזותי כבר מיטה שניה שאני מביא מאז שיבאתי תנשמה אליי.
אחרי שגמרה שיחררתי אותה ואמרתי לה שתתפך למה רציתי לרות איך אני הופך לה תתחת לאדום. וככה קשרתי אותה עם הפנים למיטה והתחת אליי.
ואני מתחיל לביא לה בחגורה בתחת, ואני רואה איך התחת שלה קופץ ככה עם כל מכה. והשרמוטה שלי שקטה. אז ישר אמרתי לה שתביא לי אותה באנחות למה אחרת אני מפסיק.
ישר יביאה לי באנחות כמו שאמרתי לה.
ואני מביא לה בחגורה ושם גם כן קצת יוגורט בתחת שלה שלא ישרוף לה. ואז עוד פם בחגורה. ככה איזה מאה פעמים. ופתאום נשמה מפסיקה לביא לי באנחות. ישר אני דופק בה יותר חזק עם החגורה אבל היא כאילו מעולפת. ויש לה חיוך בשפתיים כאילו ראתה עכשיו תאלוהים. אז נשכבתי לידה וליטפתי אותה ואמרתי לה שלא תפחד למה היא עכשיו בטיסה של קפטיין ז'קי לשמים, ושאני הטייס הכי טוב שיש ושאני ישמור עליה.
ככה הנשמה שלי טסה ואני מביא לה אותה בתחת ביוגורט למה שלא ישרוף, ואז אני מביא אותה למה עומד לי ואני לא יכול יותר, והנשמה שלי כל הזמן מחייכת.