ז'קי ומומו מהתקווה

לפעמים בא לי לכתוב רק כמה מילים של אהבה לכפרה שלי, ואפילו שז'קי ישר יבוא עליי וישאל מה נהייה מהמלך השני של התקווה שתרככתי ככה, לפעמים הלב בפנים נהייה כמו מרגרינה שהוציאו אותה מהפריג'ידר ליותר מדי שעות, כשאני מסתכל על הכפרה שלי ועל העיניים שלה שמחייכות לי מבפנים.

אז ככה כמו שני מספר לכם, הלב נהייה לי יותר רך מעלה של נענע בתה כשהכפרה שמה עליי תרגל הפצועה שלה בשביל שאני ייקח ממנה תכאב בידיים שלי ובליטופים שלי.

הכפרה שלי היא כמו הנסיכה על העדשה רק שבמקום לשכב על המזרון ולחפש עב"מים מלמטה, היא לפעמים הולכת ברחוב ומוצאת בלטה בולטת איפה שאפחד לא יכול למצוא. רק הבעייה איתה שהיא תמיד מוצאת תבלטה הזותי עם השפיץ של הנעל שלה של העקב חמש עשרה ס"מ ואז היא ישר עושה היכרות קרובה גם עם כל שאר הבלטות שעל המדרכה.

היום בבוקר היא יצאה מהמיטה שלנו והחליטה שהיא יורדת לקנות פיתות חמות בשביל לעשות ארוחת בוקר מפנקת לה ולגבר שלה. כבר מהדרך היא מתקשרת בשביל ליות בטוחה שקמתי למה היא ממש מתעצבנת כשהיא יוצאת מהמיטה בכוונות טובות וחוזרת לנחירות שלא ממש מעריכות תזה.

ככה אני מדבר איתה בטלפון ופיתום אני שומע אותה מביאה צעקה של כאב. ישר קפצתי ממצב של שכיבה למצב של תלבשות בשביל לצאת לחפש תנסיכה שלי, אבל אז היא לוקחת תטלפון חזרה ואומרת שאני לא ידאג כי היא כבר קמה.

איך שהנסיכה שלי חוזרת לבית אני רואה שחצי ציפורן נפלה לה. ובאמא שלכם, הכפרה כל יומיים מטפלת בציפורניים שלה, של הידיים ושל הרגליים, למה שהיא יודעת שהיא הופכת לי תלב באיך שהיא נראית וגם בגלל שהיא אוהבת ללכת בסנדלים שמראים לה תציפורניים לכל התקווה בזמן שהיא מענטזת ושומעת מכל הבחורים ינעל דינו של מומו איזו כוסית תפס.

ככה היא מרוצה ואני מרוצה.

הקיצור, אני מסתכל על חורבן בית המקדש השלישי ברגל של הכפרה, וישר משכיב אותה והפעם לא מהסיבות הנכונות ושם לה קומפרס. והיא צועקת שזה קר, ואני ישר מתחנן שבאמא שלה היא תפסיק לבעוט למה פצועה או לא פצועה, בעיטות לפנים זה כואב.

ולאט לאט אני מרגיע אותה ותבעיטות שלה, ומביא לה בליטופים, ואז אני יורד לקנות פיתות חדשות למה אלה שהיו לה ביד נשפכו ברצפה. וכשאני חוזר אני רואה תכפרה מתעקשת לעמוד במטבח ואני בכלל לא מבין למה היא קמה ולמה במטבח שהיא נכנסת אליו בדרך כלל רק בשביל ליסתכל על המגנטים שיש על הפריג'ידר בשביל לראות ממי לזמין שליחות של אוכל.

ואיך שני מסתכל על מה שהכפרה עושה היא פיתום מבקשת ממני תטלפון של אמא שלי. מההלם אני נותן לה ולא מספיק לשאול מה קרה למה הכפרה איתי כבר שנה ובחיים לא יתקשרה לאמא שלי, ואז אני שומע אותה שואלת תאמא שלי איך עושים ביצים קשות.

באותו רגע אני חושב שאולי יש לכפרה גם טיפה זעזוע מוח למה לא מתחבר לי בישול על רגל אחת עם הנחיות של אמא שלי באוזן שלה.

אבל עוד לפני שאני מספיק לירגע אני רואה תכפרה שמה סיר עם ביצים על האש ואז עושה כל מיני דברים שאני לא מצליח ליתרכז בהם למה בדיוק אמא שלי מתקשרת אליי בבכי ואומרת לי שסוף סוף עשיתי מהאישה שלי אישה אמיתית. ועוד לפני שני מספיק לסביר לה שזותי הבלטה ובכלל לא אני היא סוגרת ואני רואה תכפרה מורידה מהאש תסיר וקופצת על רגל אחת שיש עליה אחלה לק, ומוציאה כל מיני דברים ומערבבת בקערה. וכשאני מבקש ממנה לנוח ולתת לי לעשות בשבילה כי כואב לה, היא אומרת לי שהיא לא תיתן לציפורן אחת שהחליטה לשתדך עם בלטה להפריע לה. ואחרי חמש דקות היא נשכבת במיטה ומביאה לה ולי צלחת עם סלט ביצים שהיא עשתה במו ידיה וסלט כרוב.

ואז אני אוכל ומרגיש כאילו אני אוכל במסעדה של שלוש כוכבים במישלן, והכפרה אוכלת איתי ושמה עליי תרגל שכואבת לה תוך כדי בשביל שני ילטף לה תכאב. ובזמן שאני מעכל ומלטף אני אומר לעצמי שבטוח שני המלך הכי מאושר שהיה אי פעם בתקווה.

וככה נהייה לי הלב מרוכך שלא באשמתי. זה הכול בגלל הנסיכה שלי על העדשה.