סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מות האהבה

מדיטציות ופרפראות ממרתפה של איזולדה המייסרת
לפני 18 שנים. 29 בינואר 2006 בשעה 3:36

כשיהיה לי זמן
אזין את נשמתי
אכתוב את מה שקרה
וגופי זוכר כרע
בסכין עשויה תחרה
מתחת לעור
של מישהו
ער
אני ישנה ולא חולמת
כותבת בדיו לבנה
לתוך מערבולות בוץ
מסדרת לילות מנדלות
של גרגרי אורז
שעליהם כתוב שמי
לתמונת פריחה גדולה וצבעונית
בכיכר העיר
לתיירים המתבוננים
לשעון שדמויות שליחים נעות במעגל
לפעמוני הכנסיה
שקוראים לתפילות זרות לי
מתעוררת בכיכר העיר
בין עלי כותרת נבולים
דמויות שוקולד נמסות אל חרכים לא נראים ברצפה
ארנבים רצים עם אוזניים מכורסמות
הברכה הנבולה יום לאחר חגיגות האביב
היום השני בשארית ההבל החם
של היותי פסל אבן נסדק
משכשכת במים עומדים וזורמים מעגלית
מעלה ירוקת
ובוהה במטבעות נשחקות
מפי הפולט מים


טוב זה גולמי
אני עוד אערוך את זה

בעיניים כלות - גולמי...
לא כל דבר גולמי צריך לערוך.
זה יפה ומעורפל גם ככה. :)
לפני 18 שנים
zboy{זאתי} - אני גם חושב שזה יפה מאוד, מלא רגש, ולא חייב לעבור עריכה...
zboy
לפני 18 שנים
יהואש​(נשלט) - כשיהיה לי זמן,
אקלף מגופי בסכין לוהטת
את שאריות החורף הקפוא.

אולי אפצע את עורי ואעשה בו
סימנים מכוערים,
כמו צריבה בכתף כושים

אולי אתקע את הסכין עמוק בכף רגלי
רגל שיש ואהיה כאכילס
אוכל אדם
(היכן את פוליכסני אחות קסנדרה, פוליכסני היפה בבנות טרויה (הלנה זונה), המפלצת אכילס לקח אותך. שמעתי שאמא התאבדה, קפצה לים מהסירה של אודיסאוס)

אולי אערוף את ראשי ואהיה לטורסו
טורסו של אפולו
ורק גופי יוודע לכם מצוואר ועד
ברכיים, רק אל גופי תכמהו כאל צמא בגמל

מה שהיה פעם שלג הוא עכשיו קרח, בא אביב, אני אחתוך עם הסכין את הקרח
ואחתוך את לשוני. לשון אבן.
לפני 18 שנים
המלט - יש כאן שירה ולא הייתי יודע.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י