לפני 18 שנים. 29 בינואר 2006 בשעה 3:36
כשיהיה לי זמן
אזין את נשמתי
אכתוב את מה שקרה
וגופי זוכר כרע
בסכין עשויה תחרה
מתחת לעור
של מישהו
ער
אני ישנה ולא חולמת
כותבת בדיו לבנה
לתוך מערבולות בוץ
מסדרת לילות מנדלות
של גרגרי אורז
שעליהם כתוב שמי
לתמונת פריחה גדולה וצבעונית
בכיכר העיר
לתיירים המתבוננים
לשעון שדמויות שליחים נעות במעגל
לפעמוני הכנסיה
שקוראים לתפילות זרות לי
מתעוררת בכיכר העיר
בין עלי כותרת נבולים
דמויות שוקולד נמסות אל חרכים לא נראים ברצפה
ארנבים רצים עם אוזניים מכורסמות
הברכה הנבולה יום לאחר חגיגות האביב
היום השני בשארית ההבל החם
של היותי פסל אבן נסדק
משכשכת במים עומדים וזורמים מעגלית
מעלה ירוקת
ובוהה במטבעות נשחקות
מפי הפולט מים
טוב זה גולמי
אני עוד אערוך את זה