סמבו-שק

כהשכל מציף,עולה על גדותיו,כשהפחד מתעורר והוא רעב.

מעיר את כל השדים והמפלצות  שגרות בתוכי.ממלא לי את כל הבטן,לא משאיר מקום לאוויר.הורס כל חלקה טובה שבניתי. אני שומע את הצחוק שלו מתגלגל ומלגלג..מתגרה בי..

אני צורך עליו בכל כוחי,מודיע לו שכבר אין לו מקום בתוכי,הוא לא חסר לי יותר.אני כבר במקום אחר.

והוא לא מוותר,נאבק,מציף אותי בזכרונות רחוקים,כואבים.

אני נאבק חזרה,מנתח את הסיטואציות בדרך שונה,לומד מהן, מפנים מבין.

נושם,מרגיש את העוצמות שלי עולות.

את הפחד מתפוגג..הופך קטן ונעלם.