ווידויים מהתחתית

שכשהמחשב צריך "לחשוב" קצת יותר חזק הוא משמיע קולות של מאוורר טורבו?

אז שיחות בכלוב.

יש שאלות שפשוט מבקשות סטירה דיגיטלית עם הרגל.

למה לא נרדמת?

וואלה זר יפה באינטרנט חיכיתי רק לך שתבוא לספר לי סיפור זימה לפני השינה. כן, היה לי ברור מראש שתהיה עילוי בכתיבה, ממש מה- "הי" הראשון, ואז כשכתבת לי "מה שלומך" בלי סימן שאלה, ידעתי שאתה איש שמצהיר ויודע בדיוק מה הוא עושה ואיך משתמשים במילים כדי לגרות אישה.

או, וזה לא שום דבר אישי כי אתה נהדר ומופלא, שסתם אני לא ישנה כי ככה אלוהים ברא/ה אותי, מרדנית ובלתי. 

לא, רציני, מה השעה?

היה קל.

אני מדוזה. לא בקטע יווני מגניב כזה של ראש נחשים ומבט מאבן. יותר כמו יצור מימי שעשוי כמעט כולו ממים, צף ממקום למקום חסר כוונה, צורב קלות ובורח. אני אפילו לא איזו מדוזה קופסתית שמעוררת כאוס, או איזו מדוזת ענק צבעונית. סתם אחת שנראית כמו שקית פלסטיק לבנה.

וכדברי חכמים:

#מחשבות_מקלחת

שבמינימום זה יהיה בגלל חלום שבו אנשים נלחמו אחד עם השני עם מסורים חשמליים ומצ'טות בבית של האקס שלך. 

להסביר למה אני זרה בעולם התברר כמשימה קשה משחשבתי. זה לא רק שאני צוענייה בין בעלי אחוזות, אני גם לא ירח סביב פלנטה. הרבה אנשים הם ירחים, נעים סביב מרכז הכובד של אנשים אחרים, אנשים שאפתנים עם יעדים וקריירות. אלו, בתורם, נעים סביב השמש שהיא להיות גיבורים, עשירים וחיים לנצח כבני 20.

לא, אני יותר כמו אסטרואיד מרחף בחלל. כולם נושאים עיניהם לשמש, סובבים סביבה, סביב אנשים אחרים, סביב סביב. אני יותר רוקדת לבד, ללא כיוון, בוהה בחושך.

מבט מקרוב על החיים שלי- חבורה של עורבים מנסים להפעיל מכונת קפה.

מעלה דילמות רציניות מאוד. למשל, מה לשלוח לכולם?

זה-

או זה-