ווידויים מהתחתית

אני נפטרת מהמראה הזה ממש מתחת לעיניים כאילו כל הלילה ברחתי מקוזאקים? שואלת בשביל חברה.

(היא לא פנויה. כן, כבר בדקתי)

די, חפרתם. 

הוא לא עשה לייק על שום דבר שכתבת, אבל טורח לספר לך באדומות ובצ'אט שהוא ממש אהב את מה שכתבת.

רציני, מה הקטע? לא להשאיר עקבות? למי לעזאזל אכפת למה עשית לייק ולמה לא?

עם מישהו שמכיר אותי

וזמן לחשוב על שטויות, כמו למה אני כזאת רעילה וערימה של דגלים אדומים כלפי עצמי.

חברים, תוצאות הסקרים הגיעו. אני ככה כי יש לי סתירה פנימית. מצד אחד אני חושבת שאני ערימה אנושית של זבל, כעורה וחסרת יכולות. מצד שני, יש אנשים שאומרים לי שזה לא נכון.

כל פעם שמישהו אומר לי שאני יפה, נגיד, אני תולשת כנפיים של פיה ואוכלת אותן כי העולם מלא שקרנים.

עכשיו, זה לא אנשים אחרים אשמים. הם רואים מה שהם רואים. הבעיה היא רק בי. אני פשוט לא מאמינה שהם רואים מה שהם רואים ואני חושבת "איזה שקרים... מה הוא *באמת* רוצה ממני? סקס חסרת משמעות? להשפיל אותי? לבנות לי את הביטחון כדי לפרק אותו בסאדיזם מחושב?" ורוב הזמן, הוא לא. אני סתם אישה פח.

כי אם זה קרה לי בעבר, זה מוכרח לקרות לי שוב. אני לא חכמה מספיק כדי להגן על עצמי, אז אני פשוט ארחיק את כולם ואהיה נחש קטן ומרושע בעצמי.

בקיצור, למתמודדים בהצלחה. הפרס הוא ערימה של פסולת פחדנית וכעוסה.

לפעמים אני ממש ממש שונאת את עצמי מכל הלב.

כל כמה זמן פתאום אני מרגישה שזה הרגע הנכון להשיל מעל עצמי את עצמי הקודמת.

תמיד זה מתוך תקווה שגם בכסות אחרת אני לא איעלם ולא אשכח. לפעמים, אני פשוט ארסית רק כדי לדעת מי ישאר איתי באמת, למרות שאין לי צבעים יפים ולא ייחוד. 

אני לא עושה עצמי ברורה. דמיינו חבל מתוח. בצד האחד, אני גאה בעצמי, אני חזקה ויכולה, אני יפה ומוכשרת, עפה על עצמי בכל דרך אפשרית ומתמסרת לגמרי לאור הזרקורים ולחיבה, למשחק ולכיף. בצד השני של החבל יש אותי מסוגרת בתוך עצמי, קטנה ובלתי נראית, חסרת ייחוד לחלוטין, משעממת, בנאלית, אחראית ורצינית, יציבה. מוגנת.

כנראה שהיום אני בצד השני של החבל. חבל.

*לפחות זה בריא, כי בצד השני אני פשוט בלתי נסבלת עם היהירות הלא מבוססת שלי.

*לפעמים, אני רק רוצה להיסגר ולהתקפל קטן קטן, להתכווץ, רק כדי שמישהו יחפש אחרי בבהלה. רק כדי שמישהו ילחם על למצוא אותי. איזו דחיפה לאגו. פתטי. 

לאמץ חתול שיגנוב לך את כל הגרביים מהידיים, ככה תדעי שהעתיד שלך הוא לא בתור כובסת (ולא רק בגלל שכל הכביסה שלך בכתמי ורוד, מכווצת בשש מידות, ולאף גרב אין זוג)

פשוט עוררתם את זה בי.

וגם, אחד באפריל לא בא מהר מספיק בשביל שהחצי מתיחה הזו תחכה.

אפילו הלכתי ל- Dall-E2 ליצור תמונה מתוחכמת של משתמשי אינטרנט ורשתות חברתיות שמוזנים דרך הוריד מפרות רזות וכחושות של אהבה וירטואלית. 

זה לא עבד ועכשיו אני לא סומכת על האינטרנט. תצטרכו לדמיין איך מכורי הריגושים והפורנו פה מחוברים לכלוב כאילו החיים שלהם תלויים בזה.

*אני גם מחוברת, אל תעלבו קשה

זה בשבילכם: