ווידויים מהתחתית

כמו שגברים בכלוב אוהבים את המילה "דופמין".

או כמו שהם אוהבים את האמירה "פמיניזם זה סרטן"

שתזכו השנה שחתול ישן עליכם.

#ברכותשהןקללות

בתקופה האחרונה (כמה חודשים) אני משתדלת להתמקד בזה-

Learn to say no

באמת שלא אכפת לי שתחשבו אני לא נחמדה. אני מודה, אני לא ממש נחמדה. חבל שניסיתי להסתיר את הצד הזה שלי, שאין לו כוח לבולשיט, שיודע שהוא יודע יותר טוב. רק מה-"לא נעים" להשתיק את עצמי?

Bitch, please!

* איך זה לא מתאים לענווה המזויפת של יום כיפור...

יש ימים שאני לא רוצה להיכנס למיטה בשעה סבירה. אני רוצה למצות את הלילה, ליפול לתוך שינה טרופה, מרוטה, תשושה, לא מסוגלת להמשיך, אחרי שעשיתי את כל מה שבכוחי לעשות, אחרי שיצרתי, אחרי שהפכתי את הבית, אחרי שחלמתי במשך שעות על העתיד בקוצר רוח וציפייה...

אני רוצה שהלילה הזה יקח ויטרוף אותי כמו שרק הלילה יודע.

אבל הסיבה היחידה שחסמת אותו היא כי ענית לו 5 פעמים בעבר ואף פעם זה לא זרם (אבל הוא שכח מזה לגמרי).

* כותבת על כמה לא בא לי לעשות כלום ובאופן כללי על הדיכאון.

* מחפשת ריבים של אנשים אחרים בפורום ולוקחת צד מנטאלי.

* מחפשת פוסטים של אנשים שמעצבנים אותי כדי להגעיל ולזעזע את עצמי.

* שולחת הערות ציניות בפורום

* שולחת הערות ציניות בצ'אט.

* מחפשת את מי לחסום.

ועוד שלל מילים שמתחברות לאימה המקפיאה שיש לי, לחוסר חשק ומוטיבציה (או אומץ?) להניע אפילו שריר אחד כדי לצאת מהמיטה.

אני חושבת שאני לא בסדר.

אפילו לא עשיתי מאמץ להתעורר מוקדם יותר היום. ככה עייפה.

אני עושה גוסטינג לאנשים. זה מגעיל, אני יודעת, אבל לפעמים כל כך אין לי חשק לדבר שאני פשוט לא עונה. בעיקר אם אני יודעת שאני במצב שבו אני אתפרץ על מישהו שלא מגיע לו, רק כי יש משהו קטן שמעצבן אותי.

אף פעם לא הבנתי ממש את הקטע של ימי אהבה... אבל אני יכולה להבין איך הם מציתים באנשים פתאום את הצורך לחבק את מי שאיתם.

מצד שני ימי אהבה נורא מדגישים את החוסר של מי שאין לו מה לחבק.

אני מצידי מוצפת אהבה כל כך שיום לא יכיל.