בקלוואה

פשוט לקלל 

יש לנו טיסה לאיי פארו בעוד שבוע. מתכננים אותה כבר שנה. 

ועכשיו האיראנים המפגרים האלה. 

איזה עצבים 🤬🤬🤬

כל פעם מחדש אני יוצא לדייט ונילי ואז שוב מגלה שזה ממש לא הכיוון. 

ממש עכשיו. 

אני: הכנת את הגרפים שאמרנו שתכין? (אמרנו = אני אמרתי)

לקוח: לא. עוד לא הגעתי לזה. 

אני: מתי נראה לך שזה יהיה? 

לקוח: אני צריך שתגיע לפה כדי שנעשה את זה. אתה יודע שכשאתה פה עם השוט זה נותן לי מוטיבציה (צוחק). 

אני: …

…איך לכל הרוחות הוא הגיע להגיד דווקא את זה…

אני: אני אבוא ברביעי. 

השוט שהוא מעולם לא ראה. 

אבל אחרות הרגישו 😈

כי אילוף זה תהליך מתמשך. 

לפעמים העונש צריך להיות חמור. 

אני: תצטרפי אלי לחדר אוכל בשעה 13:00. 

היא: כן, אדוני. 

אחרי הארוחה.

אני: לכי להכין לי קפה שחור כמו שאני אוהב. 

היא: כן, אדוני. ומיד הולכת לבצע. 

מהתענוגות הקטנים האלה באמצע יום עבודה. 

וזה אף פעם לא נגמר רק בזה. 😈

נראה שהאפס כבר הרבה זמן שלא חטף סטירה טובה. 

אני מתנדב לטפל בארוע 😈

😂😂😂😂

איכשהו השיחה הגיעה לשאלה מה יקרה אם היא רואה בגן אמא עם סימנים כחולים.

אני: מה את עושה?

היא: אני אדבר איתה.

אני: ומה אם היא אומרת לך שהיא רצתה את זה?

היא: אני לא תוותר ואני אדווח.

אני: ….

הרגעים הקטנים האלה שמזכירים לנו כמה אנחנו סוטים ואיך שפתאום שיחה קצרה גורמת לך לחפש את החגורה 😈😈😈😈

כשזה מתחיל בזה שהיא מודיעה לך ש״אני לא נשלטת״ / ״אני לעולם לא אהיה על ארבע״ / ״נראה לך שאני אהיה ככה??״  וכו וכו בגירסאות שונות. 

ואחרי כמה שבועות של חינוך - 

תענוג צרוף לראות אותה ככה מחונכת. 

יצאנו לפנות בוקר לצלם את הדייגים על המקונג. 

קצת תמונות על טכניקה בדייג עם רשת.

איזה טכניקה חשבתם, סוטים? 😂