למה אין לי פה שפחה שתצחצח לי את הנעליים ואני צריך לעשות את זה לבד לפני שאני יוצא לפגישה.
בקלוואה
חייבים אחת ליד הקפהאז אחרי תקופה ״איטית״ של קורונה וכאלה שטויות אתמול חזרנו לעיניינים.
היה סשן ממש מוצלח.
אבל מעבר לזה אחרי תקופה ארוכה שבה לא היתה התקדמות עם החינוך שלה הפעם התקדמתי עוד צעד משמעותי.
תמיד ידעתי וגם אהבתי את זה שחינוך של נשלטת זה תהליך. תהליך ארוך כי זה דורש גם הגעה להבנה עמוקה שלה יחד עם אמון שלה בי. אבל הפעם התהליך ארוך הרבה מעבר למה שהיה בעבר ועמוק הרבה יותר.
אני מגיע איתה למקומות שהיא לא האמינה שאני אגיע אליהם. בחלק מהדברים ידעתי מראש שאני אגיע לשם אבל בחלק לא הייתי בטוח ואפילו לא האמנתי שנגיע לשם.
אתמול הגעתי איתה למקום כזה.
הרגעים האלה הם בין הרגעים הכי כיפיים בקשר עם הנשלטת שלי.
שנים שאני רוצה לצאת לטיול הזה. לסגור לעצמי ״חוב״ מ 2019 ולבקר בסוף העולם.
Fin del mundo
הכל כבר היה מתוכנן לדצמבר 23 וכמובן שהכל גם בוטל.
עכשיו, שנה אחרי, יצאתי לשבוע הזה בארץ האש.
איך שהגעתי לשם ירדה עלי תחושת רוגע משוגעת. כאילו אין שם שום דאגה. האזור הזה בארגנטינה ממש מדהים. לכל מקום שאתה מסתכל זה מרגיש כמו ציור. האופק מלא בהרים עם שלג ושמיים כחולים (כשאין גשם / שלג). המקום מוקף בהרים נמוכים של 1000 מטר עם קרחונים. פה לא צריך הרים בגובה של מעל 5000 מטר בשביל קרחונים.
עשיתי מלא טרקים.
כל יום טרק לקרחון אחר ושלושה ימים של טרקים בשמורה עם האוהל.
היה מדהים עם אווירת רוגע משוגעת אבל המועקה תמיד שם. בטיסה לשם במקרה יצא לי לשמוע את חום יולי אוגוסט של סינרגיה. הוא אומר שם ״הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב״ וזאת בדיוק המועקה שלי בטיול - הולך לטייל עם חיילים מתים בלב.
אני מטייל עם מקומיים וזה מרגיש שאין להם שום דבר שיושב עליהם ואצלי יש את האבן הזאת תמיד. אבל כשאתה פוגש ישראלים אז זה שם. פגשתי את א׳ וא׳ בטרק בשמורה. שניהם אחרי מילואים ולפני לימודים. אחד איבד חברים במלחמה… ומסביב נופים משוגעים, שקט ורוגע.
זהו. אין פואנטה ואין בדסמ.
מת על זה שאילפתי את הזונת פרא הכי פראית שאי פעם פגשתי.
מת על זה שהיא קשורה עם רצועה קצרה אצלי ״במלונה״.
מת על זה שהיא מוטרפת מזה אבל נשארת קשורה.
מוצצת.
אין צורך בקו״ח.
מה עושים כשהבראטית שלך מתחצפת אליך בחניון והחניון מפוצץ רכבים ואנשים.
תשובה - אז מה אם היו אנשים.
עומד בתור בסופר.
מישהי מאחורי אומרת לבת שלה - ״בואי תעמדי פה מאחורי האדון הנחמד.״
אני: ״אדון לא נחמד בכלל.״
עשיתי סשן קשוח.
הייתי במצב רוח ״מרושע״.
אבל שנינו היינו צריכים את זה. אחרי הטיסה שלי לחו״ל ואיזה שבועיים של ״התאוששות״ עם זיונים וניליים (לא וניליים לגמרי. בואו, בסופו של דבר גם אם הייתי ממש מתאמץ לא היה יוצא לגמרי ונילי) הגיע הזמן לחזור לעיניינים.
אז היה סשן קשוח. וגם העמקנו יותר עמוק לתוך הבדסמ. עשיתי דברים שהיו קו אדום עד לא מזמן.
אז כמובן שצריך לסיים כשהזונה נרגעת על הרצפה מתחתי עם הראש שלה על הרגל שלי.
המקום שלה.
הזונה שלי באה להכין לי ממולאים.
ואני רק בקטע של שני ממולאים שאני עושה 😈
יצאתי לטרק של 7 ימים בנורווגיה בשמורת יוטנהיים. בין היתר לכבוש את פסגת ההר הגבוה בנורווגיה ובצפון אירופה.
1500 מטר טיפוס. 13 ק״מ הלוך ושוב. הליכה מאוד קשה על בולדרים ועל שלג.
ומכיוון שאין לי עדיין הרבה ניסיון עם כזה סוג של הליכה על שלג אז הירידות בשלג כשמשני הצדדים זה או תהום או השיפולים של ההר היו מאתגרות בהתחלה.
בדרך חזרה כבר תפסנו ניסיון וגלשנו על התחת בדרך למטה.
תמונות אח״כ כשתהיה קליטה נורמלית.
אבל כל זה כלום לעומת הצורך בחינוך מרחוק של הנשלטת פרא שלי שנשארה פעם ראשונה לבד בארץ בלי שאני מחזיק קצר את הרצועה ומתחרפנת יותר ויותר מיום ליום.
יחד עם זאת אני סופר מרוצה מזה שהיא זונה טובה שיודעת את המקום שלה ונשארת על ארבע במלונה למרות שאני לא שם.