סליחה על השפה הגסה…
אני מבטיחה שמולך אני אהיה עדינה ומנומסת ונעימה.
אבל מה שיעבור לי בראש ובעיניים כשאסתכל עלייך תוך כדי, זה הלוואי שתפתח אותי כבר
תפתח אותי כמו מתנה שאתה מתרגש לקבל ביום הולדת
כמו חבילה שאתה מת לקרוע כדי לגלות כבר מה יש בפנים
תפתח אותי מול כולם, כדי שתוכל להשוויץ ברכוש שלך
תפתח ותוציא ממני את כל מה שבתוכי
את כל הרגש, את כל הכואב, את הבוכה והשרוט
תפתח אותי בפראות, בבקשה. בהתרגשות, כאילו שאתה כבר מת להרגיש בידיים את כל מה שמסתתר מתחת לעטיפות הצבעוניות
וכשאתה מקלף הכל, אל תרחם עליי לרגע, אתה לא צריך לבקש רשות, אני גם ככה שלך.
כשתסיים לפתוח אותי, קח את כל מה שבתוכי
תן לי להרגיש שנועדתי לשמח אותך,
כמו ילד ביום הולדת שלו שמקבל צעצוע חדש והוא מתרגש כל כך כי הוא יודע שהוא יהיה הצעצוע הכי אהוב עליו? אז ככה אני רוצה להיות בשבילך
שתשתמש בי אינספור פעמים, תקח אותי איתך לכל מקום
תשאיר עליי סימנים של ידיים, שנגעו והתעסקו והותירו חותם
תעשה ממני בובת סמרטוטים מרופטת, שחוקה מרוב שימוש,
ותאהב אותי כל כך עד שאהפוך להיות דומה לך
כדי שגם אם יום אחד תרצה לשחק קצת עם צעצועים אחרים ואני אשאר בלעדייך,
הנוכחות שלך והסימנים שלך עליי יהיו כל כך חזקים וברורים
עד שכל מי שיפגוש אותי ידע שפעם, היית שם אתה
ושאפילו שעוד לא יצאתי מכלל שימוש, לעולם לא אחזור עוד להיות מתנה חדשה
כזאת שצריך לפתוח