טוב, זה מוזר. בפעם הראשונה אני מרים את העט ומודה שאין לי מה לכתוב.
אני לא אשם. אני עובר ימים נפלאים. מדבר ומכיר אנשים מקסימים, מקבל בשורות טובות... והרי ידוע שהשראה לכתיבה מקבלים בדר"כ מדברים רעים (או שרק אצלי זה כך? 😄 )
אני מתנצל על הפוסט המייבש, אך חייבים לכתוב משהו. אז ככה:
- אני סוף סוף לבד במשרד ויכול לשוב לגלוש באתר. המתלמדת כבר לא כאן. אתם יודעים שיש אנשים שחוץ ממראה טוב אין להם כישורים נוספים. זה היה המקרה. הדבר היחיד שכואב לי הוא שהשולחן שלי במשרד עדיין ישאר גלמוד בלי מישהי עליו בסוף היום. אני מתחייב למצוא מישהי שיחד נגאל אותו סוף סוף מבתוליו.
- velveteen החצופה תשלם על כך שהעזה לאחל לי בהצלחה בניגוד לרצוני. אני כבר לא זוכר על מה, אבל מה זה חשוב.
- נפגשתי עם מישהי. כבר מהדקות הראשונות הרגשנו משהו באוויר שבישר שזה לא זה. שאין כאן בסיס כימי מתאים. אבל ככל שהדקות עברו ההערכה שלי כלפיה גברה וגברה. כשניפרדנו הופתעתי למצוא עצמי מייחל לכוס הקפה הבאה. אולי הרווחתי ידידות טובה? ימים יגידו.
- יש לי תחושות טובות לגבי התקופה הקרובה. משהו מריח טוב באוויר, וזה לא שמפו הרצפה הנהדר שהמנקה התחילה להשתמש בו פה. וזה גם לא הריח מהמאפיה למטה. וזה גם לא האפטר שייב שלי. טוב אז אולי גם הדברים האלה תורמים, אבל הבנתם את כוונתי.
שיהיה לכם חצי שבוע נפלא
לפני 14 שנים. 4 במאי 2010 בשעה 7:15