מדברים במסנג'ר תקופה. מאוד נחמד לנו. יש הרבה במשותף. היא שולחת תמונה ואני מגלה שהיא גם חתיכה. ואז היא מבקשת תמונה שלי.
אני מציע לפתוח מצלמה, כי יש לי רק תמונה לא עדכנית. היא מסרבת. אני מסביר שאני לא נראה כמו בתמונה, והיא מתעקשת בכל זאת.
אני שולח.
למחרת היא כבר איננה מחוברת. 3 חודשים היא איננה מחוברת. אני חסום אצלה.
ואז, אני מזהה אותה בערב אחד מולי במסיבה. אומר לה שלום, מה נשמע. היא שואלת מי אני. אני אומר לה.
היא מסתכלת עלי... באמת? וואו. אתה נראה נהדר. בכלל לא דומה לתמונה.
ואני לא יודע אם לחייך או לבכות. בפה אני עונה לה "אוקי". בלב אני עונה לה "נו שיט שרלוק! הגעת למסקנה הזו לבד??"
למחרת, היא פתאום חזרה במסנג'ר שלי. היי. מה נשמע. בא לך קפה או משהו?
וכאן, ממש כאן, מגיע הרגע שבו גבר צריך להוכיח ממה הוא עשוי. הרגע להוכיח בגרות, שיקול דעת ותבונה.
ההחלטה היתה קלה. מה זה לחיות באושר לנצח עם היפיפיה שחיזרת אחריה תקופה, לעומת רגע אחד של אורגזמה עילאית לאגו?
יצאתי מנומס תאכלס. שלחתי סמיילי ורק אז לחצתי על חסימה.
לפני 13 שנים. 24 בינואר 2011 בשעה 18:03
