ישבתי בישיבת הצוות הראשונה שלי לשנה הקרובה.
בישיבה משתתפים מספר פסיכיאטרים, מספר פסיכולוגים וכמה מטפלים מתחומים מאחרים. הכנתי לי כוס קפה חזק והחבאתי כרית מתנפחת בתיק, כדי לשרוד את הישיבה. כשהיא החלה, החלו להתעופף באוויר פרויד, מאהלר, קוהוט, ויניקוט ועוד חברים יקרים אחרים.
אני ישבתי בעיניים פעורות ובאקסטזה. בחיים לא היה לי מעניין כל כך. שכחתי בכלל לשתות מהקפה.
לא ציפיתי...
בערבו של יום, הילכתי לתומי לדירתי. מטרים ספורים מהכניסה לבנין עוצר לידי רכב והחלון נפתח. ארבע בנות מצודדות מביטות בי מתוכו, ואחת מהן שואלת למה אני מוכר לה. הגענו למסקנה שפעם הכרנו לכמה דקות. אז יאללה. בוא איתנו למסיבה יש לנו עוד מקום אחד באוטו.
וואלה. לא ציפיתי...
בקרוב, $#!@% ^$$@ כי %@^%$# שזה ממש #$%& ולכן די !@#!$.
תאכלס? אני &#@& וקשה לי לומר ש*%^&$*%^ אבל אין ספק ש%^&%$^. מעניין אם ^#%!$@! $#@!$ **& או שלא.
סליחה על הצינזור אבל יש דברים שפשוט אי אפשר לשתף. אבל תאמינו לי, לו יכלתי לספר, הייתם אומרים לי דבר אחד:
לא ציפיתם...
לפני 13 שנים. 8 בנובמבר 2011 בשעה 15:01